תפקיד: חיילת בגדוד המעברים "תעוז".
גיל: 20.
מגורים: כרמיאל
מצב משפחתי: "רווקה מאושרת".
על התפקיד: "בדיקה של פלסטינים במחסום חווארה. את האנשים שנכנסים לשכם לא בודקים, רק את אלה שיוצאים, ולכן העומס הוא בדרך כלל מ-11 בבוקר עד הערב. אנחנו, שעומדים במחסום, מהווים את המכשול העיקרי שמונע כניסת פח"ע לישראל, וכשמבינים את מהות התפקיד זו ההרגשה הכי טובה בעולם".
מוטו: "תן חיוך, הכל לטובה".
הכי אוהבת בתפקיד: "כשמגלים שסוכל פיגוע, או שנתפס משהו במחסום - לדעת שזה בזכות אחד החברים שלי גורם לי לחוש גאווה".
הכי לא אוהבת בתפקיד: "חוסר ההערכה והתמורה שאנחנו מקבלים בסופו של דבר. אנחנו נמצאים יום-יום באזורים מסוכנים, עושים במשך שנתיים את התפקיד מכל הלב ובסוף אפילו את ההכרה כתומכי לחימה, שהובטחה לנו, אנחנו לא מקבלים. ביום השחרור אני מקבלת אותם התנאים כמו כל ג'ובניק ואותו המענק".
מפחיד אותי בתפקיד: "שיהיה פיגוע ירי או ניסיון דקירה. אני לא רוצה לחשוב מה יהיה אם יקרה משהו לאחד החברים שלי מהפלוגה".
אם לא הייתי בצבא, הייתי: "מנהלת חברת הפקות של מוזיקה".
אנשים שהשפיעו עליי: "הסמ"פ שלי לשעבר, אבי בן יעקב. היה מפקד טוב, נתן לי טיפים ודוגמה אישית בכל הקשור לדאגה לחיילים. אבי תמיד מצא את שביל הזהב בין להיות אנושי והומני וגם ביטחוני, וזה קריטי במחסומים".
רגע קשה בשירות: "כשחיילת שלנו נדקרה במחסום בראש השנה האחרון. בדיוק המשמרת שלי הגיעה להחליף את המשמרת שלה, כל-כך נבהלנו. היא גם חברה שלי וגם חיילת שלי".
שעה אהובה: "12 בלילה. בשעה הזו כולם כבר בטוח סיימו את העבודה, כל החברות יושבות ביחד בחדר ונחות מהיום, ויש לנו מנהג לצפות ביחד בסרט".
