כשהייתי סטודנט, יואב היה בחור שגר בדלת מולי ולמד לתואר שלישי במתמטיקה. לרוב האנשים לקח בדיוק חמש שניות בשביל להבין שהוא אידיוט מושלם. היו רק כמה אנשים בודדים מהחוג שלו שלקח להם דקה וחצי לגלות את זה. לוגיקה הייתה הצד החלש שלו אז הוא עשה על זה את הדוקטורט.
כל דבר שקרה לו הוא ניתח על פי תורת המשחקים. הוא מעולם לא שיחק והבחורה היחידה שראיתי נכנסת אליו הייתה מישהי שהתבלבלה בקומה. היא יצאה ממנו כל כך המומה שמיד טעתה שוב ונכנסה אלי. הייתי צריך לנחם אותה אחר כך במשך לילה שלם.
יואב היה מקרה אבוד, היה ממש כיף להיות איתו. הדבר הכי טוב היה שהוא הכין מרק בצל מדהים. אני חולה על מרק בצל.
יום אחד הוא קרא לי וביקש שאני אעזור לו לארגן את הדירה שלו. מלבד מטבחון ומקלחת, היה לו חדר בצורת "ר" מוארך וגדול, למעשה אלה היו חדר ומרפסת שחוברו להם יחדיו לנצח נצחים. בחלק אחד היה מעין סלון, משהו שהיה אפשר לכנות בשם פינת אירוח אם הוא היה מארח לפעמים. בקצה השני הייתה המיטה. הכל היה פתוח וגלוי מדי.
הצעתי לו ליצור הפרדה ולהסתיר את המיטה. הבעיה בהפרדה כזו היא שהחלל עלול להראות קטן יותר. מסיבה זו אמרתי לו למקם "כוורת", ארון פתוח ונמוך בין שני חלקי החלל. אנחנו רגילים למקם ריהוט בצמוד לקירות אבל כאן לקחנו רהיט שיעמוד לרוחב ובאמצע החלל. כשהרהיט בגובה העין בערך, התוצאה היא שהחלל נחלק. מצד אחד נוצרת הפרדה. מצד שני, מאחר וההפרדה נמוכה ופתוחה, אף אחד מהחללים לא נראה קטן וחנוק. הרווחנו קיר נמוך שניתן לנצל אותו לאכסון.
אחרי שגמרנו להתקין את הכוורת הוא שאל אותי אם אני יודע למה לא הולך לו עם בנות. אמרתי לו את האמת אבל הוא התעקש שזה משהו בדירה. הסתכלתי מסביב ואמרתי שאולי העובדה שאזיקים מפרווה ורודה מונחים על השולחן בסלון מפריעה. בכל מקרה, הצעתי שמאחר והוא לא משתמש בהם אז שיחזיר לי אותם.
בסופו של דבר הבטחתי לו שעכשיו, כשהעיצוב גמור והמיטה מעט נסתרת, הוא יעשה את זה. כל מה שהוא צריך, אמרתי, זה להכין לבחורה מרק ולהושיב אותה בסלון. משם העיצוב החדש יעשה את הכל. שבועיים לאחר מכן החלטתי לסדר לו מישהי. הוא פשוט שבר את לבי, לא יכולתי יותר לראות אותו סובל. חוצמזה, בלי שום התחשבות בקור ובחורף, הוא הפסיק להכין לי מרק בצל.
תפסתי את סנדי שבאותה תקופה הסתובבה עם הלשון בחוץ. היה לה יתרון אדיר, היא כמעט לא הבינה עברית אז למרות שמראש אמרתי לו לסתומתפה הסיכוי שלו לפשל היה קטן יותר. שעתיים אחרי שהיא נכנסה אליו הוא הגיע אלי ואמר שהעיצוב שלי לא עוזר לו ושסנדי ברחה. אני מוכן לסבול הרבה דברים אבל לקבל ביקורת עיצובית ממישהו שלא מכין לי מרק היה יותר מדי.
צלצלתי לסנדי שנשמעה זועמת למדי. התברר שהיא הייתה כל כך חמה שניסתה להשכיב אותו כבר ליד הסיר במטבח, אבל כל אותו הזמן האידיוט התנגד וניסה לגרור אותה לראות את העיצוב בסלון.
הכותב: יובל כרמי, מעצב פנים, מרצה במכון קווים לעיצוב ואדריכלות
