הנה לכם יופי של אגדה קסומה לספר לילדים לפני השינה: מעשה בדובון אכפת-לי נוטף סקס אפיל של גפילטע פיש משומר, שעשה לכאן את כל הדרך משופעת כיסי האוויר ממנהטן הרחוקה, כדי למצוא את האחת והיחידה, הכשרה למהדרין.
17 בחורות טובות מראה נבחרו למען המטרה המקודשת, ביניהן גם סגן נטלי חיוט, קצינת קשר קרבית. מדי שבוע היא שמה פעמיה מעזה המאובקת לתל אביב ההוללת, כדי להילחם בעוז בגזרת ה-90-60-90 על לבו של הרווק המבוקש. לצורך העניין היא נכנסה לנעלי הברבי הלוחצות, שמה לה פודרה, צבעה ריסים, ובאקט רומנטי הזמינה אותו לדייט על טהרת פקודות משימה צה"ליות.
אולם לרומן הרומנטי הזה דווקא יש סוף עצוב. הבחור חש שהוא אינו רוצה להיות החייל במערכת היחסים, ושילח את סגן חיוט לעשות לפלוגתה. מה מוסר ההשכל? הרומנטיקה מצטלמת טוב רק אם את נסיכה אצילית שרובצת כל היום במגדל השן, עושה מרתונים של פילינג ופילאטיס, ומצפה בשקיקה לגבר שיטפס ויחלץ את האפון הסורר שנתקע מתחת למזרון האורתופדי שלך.
לא כזאת היא חיוט, עד לאחרונה מפקדת פלוגת הקשר של עוצבת התותחנים קלע דוד שבדרום הארץ, אשר בחמש השנים האחרונות העבירה את רוב לילותיה על מיטת הברזל הצה"לית, והיא ממש לא מתלוננת. מה בכל זאת היא חיפשה בתוכנית הריאליטי "מכל הבנות בעולם", שמאיישת משבצת יומיומית בערוץ הוט 3? תאמינו או לא - אהבה.
לשבור את הדיסטנס
"איך הגעתי לתוכנית הזאת?", שואלת חיוט את עצמה במבוכה ומשחזרת: "לפני שלושה חודשים יצאתי למועדון התאטרון ביפו עם חברים. באחד הריקודים ניגשה אליי מלהקת מהתוכנית, ושאלה אם אני מעוניינת להשתתף". כיאה לקצינה משופשפת, חיוט המפזזת משכה בכתפיה ונענעה בראשה לשלילה. "חשבתי שהולכים לסגור אותנו בחדר אחד לשבוע, אז אמרתי שאני מ"פית עסוקה במיוחד ולא אוכל להתנתק מהצבא לזמן רב, אבל היא התעקשה ואמרה שמדובר רק ביום צילום בשבוע. החברים לחצו, אז התרככתי והתעניינתי במה מדובר". כשהמלהקת סיפרה על בחור יהודי שמגיע מחו"ל, נורה קטנה נדלקה בראשה של חיוט. "אני מאמינה בגורל", היא מודה. "אולי זו יד הגורל שמכוונת את הדברים, ואני הרי מחכה לבחור כבר 23 שנה. חשבתי, מה כבר אפשר להפסיד? זרמתי עם זה".
"הם התלהבו שאני קצינה", נזכרת חיוט, "מבחינת מראה חיצוני, הפתעתי. בחורה קרבית לרוב נראית בהתאם - סוג של אישה גברית, שלא ראתה מראה הרבה זמן. אני לא אומרת שאני לא, אני די 'טומבוי'. מתאמנת כל יום, רצה תשעה קילומטרים בשעה, עושה שעתיים חדר כושר, אני חזקה כמו הגברים הממוצעים. היה לי מה שהם חיפשו, לוק וקודקוד בצבא".
קופצת לכיתה ה'
חיוט, 23, מספרת על המסלול הצבאי בעיניים בורקות. היא התגייסה בפברואר 2001 לקורס צפ"טיות. בתחילה שירתה ביחידה מסווגת, ואז ביקשה לצאת לקצונה. בתום הקורס היא הוצבה במחנה 80, והתרעמה על השיבוץ ה"ג'ובניקי", יחסית. "רציתי להרגיש שטח, שאדע שבאמת היה שווה לי לצאת לקצונה. באתי למפקד הקשר הפיקודי במז"י ואמרתי לו - 'אני מורידה את הדרגות אם אתם לא שמים אותי בשטח'". היא קיבלה את מבוקשה, ונשלחה להיות קצינת קשר גדודית בבית-הספר לשריון. "הייתי אולי השלישית בצה"ל בתפקיד הזה", היא מתגאה. משם היא הונחתה היישר לתפקיד מפקדת פלוגת הקשר של עוצבת קלע דוד. בימים אלה נמצאת חיוט במהלכה של חופשה ללא תשלום. היא תרה אחר דירה לשכור, עבודה ולימודים. "
אבל לחיוט היה קשה להתנתק מחבלי הקצונה. כבר ביום המיונים לתוכנית היא עשתה אנלוגיה ירוקה. "עשו לי כל-כך הרבה מבחנים ותחקירים", היא מדברת בקצב מהיר. "אפילו פסיכולוג היה. הרגשתי כמו במבדקים לקצונה, ונדהמתי מכמות הבנות שהמתינו בחוץ. מאות. שאלו מה אני מחפשת בגבר. אמרתי שצריך להיות לו ראש על הכתפיים, בחור חכם, מצחיק, רציני, שיודע מה הוא רוצה מעצמו. לא פלרטטן שמשחק משחקים. ארי דווקא התברר בצילומים כסוג של פלרטטן". אחרי כמה שעות היא התבשרה כי התקבלה.
המציאות טפחה על פניה של חיוט, ובמהרה התחוור לה שז'אנר הריאליטי הוא כנראה לא מוסד השידוכים המושלם. "אני באמת באתי בשביל למצוא אהבה", היא טוענת. "אמנם היו גם כוונות להתפרסם ולפנות לדוגמנות, חשבתי אולי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת, אבל הדברים התגלגלו כך שהכל נראה לי מכוון ומבוים. לא הייתה רומנטיקה ולא חשיפה חיובית". בינה לבין ארי גולדמן לא היה קליק במבט ראשון, וגם לא בשני. מבט שלישי כבר לא היה. "כשראיתי אותו התאכזבתי, חד משמעית", היא מבהירה. "לא הטעם שלי בכלל. הוא אולי חכם ואינטליגנט, אבל מגושם, מרובע, לא חטוב ושרירי כמו שכל בחורה ממוצעת אוהבת". ההמשך לא היה מזהיר. "הוא סנוב אנליטי, תופס מעצמו. הוא לא אוהב בחורות אסרטיביות, חזקות. הוא אוהב את הבחורה שלו כנועה, רודפת אחריו".
הוא מחפש ברבי?
"בדיוק, ואני לא בחורה כזאת. אני יותר דומיננטית במערכת יחסים. שידרתי לו שאני לא רוצה להיות שם. בשלב הדייטים הייתי מרוחקת. הוא קלט שאין כימיה. הוא בעצמו אמר שהסתדרנו יותר בקטע הידידותי מאשר בקטע האינטימי".חיוט מסבירה את חוסר ההתאמה, ופוצחת במסכת הטחות. "בחרו את הבנות בפינצטה, הן היו מדהימות, אחת-אחת, מבחינת חוכמה ואינטליגנציה", היא מפרגנת בפוליטיקלי-קורקט. "חבל שבתוכנית הדי-זוועתית הזאת כולן הוצגו כסתומות. ממש בושה. עשו צחוק גם ממני
.
"חטפתי עצבים כשצפיתי בפרק הראשון, כמעט הפכתי להם את כל המשרד. קודם כל, התאכזבתי שהוא לא עשה צבא, ותוך כדי שיחה אתו, כשהמצלמה דלוקה, גיליתי שהוא לא יודע עברית. זה פרט שממש עצבן אותי. הבהרתי להפקה שאני לא דוברת אנגלית, ונאמר במפורש לפני הצילומים שהוא דובר עברית ושבשפה הזו נדבר אתו. מצאתי את עצמי תחת לחץ של מצלמות ואנשי הפקה, יושבת מול הבחור, כשיש קצת התרגשות, ולא הצלחתי להגיד שום דבר כמו שצריך. לא משנה מה ניסיתי להגיד. היה לי בלאק-אאוט".
ג'ובניקיות כאלה
חיוט הודחה אחרי שני פרקים בלבד, אבל הצילומים התפרשו על שמונה ימים ונערכו במקביל להכנות לתוכנית ההתנתקות. המ"פית דילגה בין הלוקיישנים באלגנטיות. "הייתי יוצאת מעזה, מגיעה לצילומים וחוזרת לאוגדה לפנות בוקר", היא נזכרת. "למזלי, הביאו לי מחליף חודשיים לפני הזמן, אז הוא טיפל בעניינים ואפשר לי לצאת לצילומים. עדיין, הווי-פי-אן צלצל בלי סוף, וביליתי את ההפסקות בקבלת עדכונים מהשטח. הייתי מאוד עייפה ואפשר לראות את זה בתוכניות. לפעמים הייתי מגיעה ישר עם מדי ה-ב' והנשק, כולי מאובקת. הבנות נקרעו מצחוק".חיוט נפלה, אמנם, מהעקבים לא פעם ולא פעמיים, אבל מצאה בזה חוויה מתקנת. "מדידת בגדים, שיער, איפור, בשבילי זה היה קורס הכנה מזורז לאזרחות", היא מחייכת. "פתאום הכל חזר אליי. אני חושבת שאני בחורה מטופחת יחסית, אני מתלבשת ומסתדרת, אבל זה כיף שמפנקים אותך ודואגים לך. גם הבנות התחברו אתי בקלות, בין צילום לצילום המתנו המון זמן, אז דיברנו והכרנו. היו ביניהן כאלה שהרימו גבה, איך הגעתי לתוכנית. רובן היו אחרי צבא. היו ביניהן קצינות, אבל ג'ובניקיות כאלה. הן לא אהבו את התפקיד ולא הבינו מה אני עושה בצבא". האווירה על הסט, לדבריה, הייתה נעימה בסך הכל. "הם ניסו לייצר אקשן ולסכסך בין הבנות, אבל הם לא הצליחו, כי אנחנו נעשינו חברות טובות, לויאליות אחת לשנייה".
