כיוצא פרבר ותיק, מעדת התימנים הקמצנים שאמנם ערק לתל אביב לפני שנה לאחר שנים רבות של אימפוטנציה במקום הזניח הנקרא קראון אני יכול לומר שתמיד הייתה בנו קנאה בסביוניסטים שגרו כמה מטרים לידינו .רק שהכמה מטרים עלו הם אלו שעושים את כל ההבדל. ההבדל בין הקצפת לבין פירורי העוגה.
כשאנחנו קנינו בבאזר של שלאגר מכנסי ג'ינס בזיוף של ליוויס הם רכשו גוצי' היישר מכיר המדינה בלי להניד עפעף במחיר של 2,000 שקל לחתיכה. בכסף הזה יכולנו לקנות את כל שלאגר ולהביא אפילו עודף הביתה.
אחרי שירות צבאי בשקמיה החלטתי שהגיע הזמן להתקדם בחיים ולהירשם ללימודים במקום שלומדים בו בני עשירים כדי להיות קרוב לצלחת ואולי ללמוד איך עושים מיליונים. התקבלתי לבינתחומי בתוכנית שמיועדת למיעוטי יכולת כלכלית וזה מה שאומר שהאשכנזים עוזרים לשחורים .אז נכון שאולי אני לא צריך את הטובות שלהם ונורא נחמד שבזה שהם זורקים לי נדבות הם משקיטים את המצפון שלהם אבל מצד שני מה אכפת לי. במקום לשלם בשנה שלושים אלף שקלים ולהישאר רק עם התחתונים אני מקבל מלגה מלאה ובעצם דופק את העשירים בדלת האחורית. וכמו שאומר המשפט הידוע: if u cant fight them join them.
במכללה נתקלתי בפלצנים עשירים שהגיעו מכל הערים הכי נחשבות בגוש דן ובשרון ולידם הבנתי פתאום כמה אני עני שחור ותימני ושכדאי לי לחשוב מהר איך אני מרוויח את לחמי ואת הג'חנון שלי בדרכים הקצרות ביותר .
האמת ניתנת להאמר שהכל התחיל יום בהיר אחד כשפתאום קיבלתי טלפון ממנהל הבנק. ישר הבנתי שהוא לא מתקשר אלי כדי לאחל לי מזל טוב על זה שלא זכיתי בהגרלת 50 המיליון ושמטרת השיחה היא לקחת ממני את 50 השקל היחידים שנשארו לי בכיס אחרי שהמינוס מצץ לי את כל הדם השחור שלי. אחרי איומים קשים מצד המנהל שאם אני לא אתחיל לקחת אחריות על החשבון אני אתקל מהר מאד בעובד ומחפוד מההוצאה לפועל. שיבואו. חוץ מהספה הישנה של דודה מרים אין שום דבר שאפשר לעקל לי. מעניים אם לחיים סבן היה כזה מינוס היו מתקשרים אליו ישר. אמרתי כבר ששוב דופקים את השחורים.
קודם כל היא אמרה לי שצריך להתייחס לניהול התקציב האישי כאילו זה עסק קטן שצריך לנהל. איזה עסק ואיזה רסק. העסק היחיד שהקמתי אי פעם זה הבאסטה של המיצים במרכז המסחרי של קראון וגם עליו פשטה המשטרה . ותחשבו שהייתי רק בן 10.
כשפותחים חשבון בנק מקבלים הסבר על גובה החריגה שאפשר לעשות בחשבון וזאת על סמך הכסף שאין לנו בחשבון. זה מה שנקרא בסלנג הבנקאי משיכת יתר וככה נולד האוברדרפט. אמנם הלידה קלה אבל הילד בעייתי מאד וברגע שהוא יוצא קשה מאד להשתלט עליו.
כאשר נמצאים ביתרת חובה בחשבון אנחנו משלמים לבנק קנס על המינוס. כאילו לא מספיק להם שאני משלם את כל הקנסות של עיריית תל אביב על האוטוביאנקי שלי.הבנקים התחמנים לוקחים לנו על המינוס 9% ריבית. כן, מה שאתם שומעים, אבל האם הם נותנים לנו את אותה ריבית גם על תוכניות החיסכון? זין בעין.נאדה קונאדה או בשפה אשכנזית צחורה - גורנישט . הבנק נותן לנו על זה שאנחנו חוסכים שקל בשקל כולה 1% אחד ואם הם מרגישים לארג'ים איזה יום אז הם יפנקו אותך ב-3% ריבית.
טובה המכוערת של הבנק הסבירה לי שכשישנה אפשרות לחריגה בחשבון קיימת הרגשה של עודף כסף ומדובר באשליה בלבד ותאמינו לי בתור אחד שחי באשליות כל חייו זדי מבאס להתעורר ממנה בוקר אחד. האשליה הזו נותנת לנו אשרה להשתולל עם הקניות מעבר ליכולת הכלכלית האמיתית שלנו.
בהרבה מקרים המינוס נוצר כתוצאה מראוותנות יתר וניהול כושל ,של התקציב. רוצים לקנות ולהשיג הכול מיד וכמה שיותר, מבלי לזכור שאין מתנות חינם ושצריך להחזיר את כל מה שלוקחים מהבנק אחרת הוא ישלח אחרינו את המאפיה הרוסית. בתחילת הדרך של האוברדרפט ישנה תחושה של שפע ,"חיים טובים", עד לרגע שמתחילים להבין את חומרת המצב.
אוברדרפט תופח כמו בצק שמרים, לאורך הזמן נוצרת תחושה שאנו עובדים רק כדי לכסות אותו והוא פשוט מסרב להעלם. ומי כמוני אופה ג'חנונים כבר שנים מבין בשמרים.
ואם נראה לכם שאני רק מבלבל לכם את המוח בלי לתת איזה פתרון אז ממש כי למנש פניתם לא טעיתם. כדי לא להיות במצב תמידי של מינוס כדאי להשתדל לשלם הכל במזומן ולא בתשלומים או בכרטיסי אשראי והכי חשוב לא לחיות כאילו אין מחר ולקנות את כל תל אביב כי עדיף חולצה אחת פחות מאשר כיס עם חור עמוק..........
