את שוקי פגשתי עוד כשהייתי בקשר עם המיתולוגי, איך שאני חשקתי בו ...
בדיעבד, התברר לי שגם הוא היה מאוהב בי באותה התקופה.
עברו שנתיים מאז, אבל למרות זאת, ניסיתי ליצור עמו קשר ובדרכים קשות ומשובשות השגתי את המפתח, את המציל הלאומי: המספר הסלולארי!. בידיים רועדות ובלב נרגש חייגתי סיפרה...סיפרה... לחצתי send ועם כל צליל וצליל של חיוג, ניסיתי להסדיר את הנשימה.
שהוא ענה, כמובן שדיברתי בקלילות רגילה, הסברתי לו מי אני, הוא היה מופתע. סיפרתי לו שנזכרתי בו וטענתי בפניו כי משום שחלפו שנתיים ומשום שאני עדין חושבת עליו, אז, אני רואה עילה לפגישה, שאלתי אם הוא בעניין? באופן מפתיע נשמעה קריאת שמחה מן העבר השני.
אך פגישתנו נאלצה להידחות, בשל עיכוב קטן של שלושה שבועות של מילואים. כל זה רק הוסיף למתח, לתקוות, לציפיות ואיך לא, גם להתרגשות יתרה, לבסוף גם לחוסר שינה ועיוות השכל הישר.
מאז אותה השיחה, הסלולארי הפך לתנ"ך של חיי, לנביא הבשורה ולמשיח מביא הגאולה... , אמנם הטלפונים נדדו בין אחד לארבעה ימים, לפעמים יומיים ברצף לעיתים, ההמתנה נראתה כנצח...
חיי הפכו לסרט הזוי, כשהגיע היום בו נקבעה פגישתנו, חשתי כי בסופו של דבר הפגישה לא תצא לפועל. והנה הגיע כבר ערב ושוקי לא צלצל.
חברתי ניבאה בזעם, כי אם הוא לא התקשר עד עכשיו, אז הוא גם לא יטרח להתקשר בכלל... בעודה מפזמת לי את נבואת הזעם שלה, המשיח גאל אותי מייסורי והפציע בקול צלצול משחרר..
שוקי מתקשר! שוקי מדבר מהר: "איפה את? אני בא אלייך ככה לחצי שעה" נכנסתי להיסטריה וציוויתי שלא יבוא אליי לדירה ושאני בדרך אליו. כולי אצה ורצה לעבר דירתו, מתפללת שהפחדן יקפא במקומו ולא ינוס מדרכו.
אחוזת רומנטיקה ואשליה, מגיעה מיוזעת וקצרת נשימה אל הדירה המיוחלת, דופקת בדלת, הדלת נפתחת, המיועד נעמד בפליאה וחורץ בקול גורלי: "וואו...".
זהו! הוא נרגע, הוא כבר לא ממהר, לא מפחד ומקבל את הגזירה ואף באהבה!. כך העברנו לנו ערב תמים של ארבע שעות, רומנטי ויפה להפליא. חזרתי לביתי, יפה, שקטה ורגועה שמחר כבר שוקי יהיה לגבר חדש, גבר שלי!
למחרת, הוא לא התקשר. לפנות ערב יצרתי עמו קשר כתוב, לו הוא השיב "מותק הכל בסדר, היה תענוג אתמול, אני בדרך לאילת". הוא שוב ברח ואני חיכיתי.
שוב אותו פזמון חוזר של sms-ים וטלפונים פזורים על ימות השבוע ושוב נקבעת פגישה ושוב מגיע היום... ואיך לא, שוב משתררת דממת הנייד.
בבוקר למחרת, תקווה חדשה הציפה את לבי, חשתי מבורכת והחלטתי לשים קץ לקשר המתנדנד. כבר לא ציפיתי לצלצול, לא פחדתי מאיזושהי הברזה. חשתי הקלה מופלאה, עד שלפתע המשיח התעורר ועל פניו בשורה כתובה: "מותק מה קורה? נרדמתי אצל אמא, חג שמח!". שוב כבו פניי, נסגר פי והקיסמים אחזו בעיני. הוא התקשר, התנצל ודיבר על פגישה נוספת. הפעם הוא אכן הגיע.
לצערי, הפגישה הייתה נעימה מאוד, אך לא אלאה אתכם בהמשך המייגע, כי הסיפור חוזר חלילה והמשקשק הלאומי, שוב נס על חייו בחזרה לדרום החם.
הפעם, צפיתי את הבאות, שיחותינו בפגישה האחרונה האירו את האפלה. למעשה, בכל פעם שפתח פיו הוא דיבר בחרדה על האקסית שהרסה את חייו.
הזכר המבוהל פוחד להיפגע שוב, פועל מתוך חבלה עצמית ובורח כשטוב לו. הוא הסמל הבינלאומי החזק ביותר של "הדבר והיפוכו", הוא התסביך בהתגלמותו!. הוא תקוע בקשר שאינו קיים, וכנראה שנוח לו ככה, כנראה שקל לו יותר להיאחז באשליה, מאשר להתמודד עם מציאות חדשה, שאולי תהיה יפה ואולי גם תפגע. בעבורו, קל יותר להיצמד לכאב הישן והמוכר, מאשר להסתכן בכאב חדש... כמה עצוב....
רציתי שיקרא מילים אלו שידע את רגשותיי, את כוונותיי. אך יש לציין שגם אם הייתי יוצאת במרדפים ברחבי הארץ אחר הפחדן הנודד, ובסופו של דבר מגיעה אליו, לבטח לא היה מסוגל להתמודד עם המסתורין שבין השורות ומותיר את מלותיי יתומות מעיניו, יעדיף להתעלם, להתגבר על סקרנותו ולחזור לייסוריו המוכרים.
