עין אחת נפקחת,מחפשת אחר "הסורר", והנה- הוא לוחץ END ודוחה את השיחה. אבל האדם שמעבר לקו לא מרפה,והצלצול חוזר ומטריד. "נמאס מכל המעריצים האלה",חשב לעצמו בבדיחות דעת,"מה,הם לא יודעים שאני ישן בשעות כאלה...?" אבל הצלצול בשלו.
"הלו" זרק אל הפומית בקול מנומנם. - שלום,מר בוכניק? - "מדבר",חרק שיניים על שנת היופי שהוחמצה. - "מדברת טלי מחברת כוח אדם "עתיד".קיבלתי את קורות החיים שלך, ורציתי לעניין אותך במשרת טלר בבנק גדול". מיואש,התיישב על המיטה ופלט:"במה מדובר"? - "בנק מזרחי סניף בני ברק מחפשים טלר במשרה מלאה." - "ומה צריך לעשות בשביל זה?" - "להיות ביום חמישי ב-7:30 בבוקר(!!) במכון פילת למבחנים", הפטירה כאילו לא חרצה הרגע את דינו ללילה שמקדים את בוקר המבחן.
יום הדין הגיע. התייצב הוא, בדיוק בזמן, רק כדי לגלות שהוא בכלל לא מופיע ברשימות החברה, וכלל לא בטוח שייכנס..עד מהרה, מצא את ניסן וטל,שני שותפים לצרה, שיחד בשיחת גברים,האפילו אל מה שידעו, הולך להיות הסיוט של אותו היום... ונגמר.
שלושה ימים לאחר מכן, זועק לו הסלולרי. והנה שם, מתמוגגת לה ענת מ"פילת" ואומרת: -"אליוסף? מצטערת אם הערתי אותך, אבל אולי זה ישתלם לך", "התקבלת, נהיה איתך בקשר בימים הקרובים,יום נעים", ונדמה.
הסיפור המשעשע הזה- היה יכול להיות הרבה יותר מצחיק, אם לא היה מדובר באחד הדברים היותר שנואים על עמך ישראל: מרכזי הערכה, או בשמם המקצועי:"דינאמיקה קבוצתית".
שיקום מי שלא הלך להשתתף באחד כזה לפחות פעם אחת בחיים שלו...
אם נעמדתם, סביר להניח שאתם מאוד צעירים ו\או שפשוט עדיין לא למדתם שיעור או שניים על העולם בו אנו חיים(חכו חכו..). אם נותרתם ישובים, אתם כנראה שייכים לאותה קבוצה גדולה מאוד, ששותפה להרגשת הדחייה, ולקונוטציה השלילית שעולה ומבעבעת בכם ברגע שאתם שומעים את צמד המילים: מרכז הערכה.
לאלו מכם שהצטרפו אלינו זה עתה,שיעור קצר במה דברים אמורים: מרכז הערכה הוא מפגש של קבוצת אנשים, ה"מתחרים" ביניהם על משרה בחברה מסוימת שפרסמה שדרושים לה עובדים-בדרך כלל בתחום נתינת שירות.
אותה קבוצה מתכנסת בחדר בו יושבים כולם במעגל, כשעל המלאכה מנצחים 2-3 אנשים שמייצגים את אותה חברה ובאו בעצם לבחון אתכם ואת כישוריכם. למה צריך 2-3 אנשים, תשאלו? שאלה מצוינת. בדרך כלל אחד מהם יוביל את הדיונים והמשימות, כשהאחר\ים מנהל\ים רישומים על המתרחש בחדר. כל מילה,תגובה\חוסר תגובה, התערבות, ודעה- נרשמים בקפידה כחלק מהתהליך שלאחריו "יסוננו" אלו שאינם מתאימים.
במהלך המרכז תיבחנו על יכולת הבעה, יכולת תפקוד בצוות (דינאמיקה קבוצתית),תפקוד במצבי לחץ, וביכולת השכנוע שלכם. כל אחד מהמבחנים הללו יקנו לכם\יורידו נקודות לקראת המשך\הפסקת ההתקשרות עם החברה הנ"ל.עד כאן ההסבר.
אני בטוח שאם עד תחילת ההסבר לא הזעתם ונעתם באי נוחות בכיסא, הרי שלשמע ההסבר הנ"ל, הבלוטות החלו לעבוד בתפוקה מלאה. וזה מובן! הלחץ,חוסר הוודאות, ההרגשה שבוחנים אותך על כל צעד ושעל..איך לעזאזל יוצאים מזה?
האמת, קטונתי מלספק תרופת פלאים, שכן אני מאותם אלה (לא "הרוב בעם") שדוגל עדיין בטבע האדם, וחושב שהמרכז לא משקף את יכולותיי כאדם במשרה הנ"ל. נכון, ישנן תכונות אופי בסיסיות שהמרכז יכול לנטר, תכונות שחשובות לאופי העבודה וישפיעו על קבלתי למשרה. אך הרבה מהן לא יוצאות החוצה בצורה טבעית, כשאני מוקף בסביבה לוחצת ובוחנת. ולכן אני טוען שיש לחזור לימים הטובים של ראיון אחד על אחד, והכרת היושב מולך בשיחה קולחת.
מה לעשות, שהעולם לא חושב כמוני, והחליט לעשות יד אחת נגדי- המיונים נמשכים! ועד שיחליטו להגיש בג"צ בגין הפרעת השלווה הנפשית של "רוב העם", כל שאוכל הוא לצמצם נזקים:
חבר'ה, אין מה להתרגש יותר מדי. תמיד קיים הרצון להוכיח את עצמך מול אנשים, ולכסות על המגרעות של כולנו. אבל קחו את הדברים בפרופורציות.. אתם לא מכירים את האנשים האלה, וברגע שתצאו מהחדר סביר להניח שלא תראו אותם יותר לעולם.
אותם בוחנים יהיו הרבה פעמים חבר'ה בגילכם שסיימו תואר במדעי החברה ופעם ישבו על הכסא שאתם יושבים עליו ברגע זה. ואם הם לא בגילכם- תמיד תוכלו להתנחם בעובדה שזה מה שהם יעשו כל החיים (כי אתם עדיין צעירים, וב-ט-ו-ח תגיעו רחוק...מתישהו..). תחייכו, תדברו,תכירו את האנשים סביבכם תוך כדי ההפסקות וגם לפני שהכל מתחיל (מגיעים חצי שעה מוקדם יותר תמיד כי כולם פוחדים לאחר), תביאו אתכם משהו לנשנש בין לבין- ואתם תראו שתהיו הרבה יותר משוחררים ורגועים. חשוב לבוא בגישה של פגישה ראשונה עם בחורה:" יאללה, הכי הרבה זה לא זה.." (כי זה גם משעשע, וגם בריא לשקט הנפשי שלכם).
ולסיום, אני אאחל לכולנו, שנת לימודים פורייה (כי נגמר החופש הגדול..-זוכרים את הימים האלו?? אחח..) ולמי מכם שעדיין חורש על מבחניו המון בהצלחה. וזכרו: לפני כל "קבוצת תמיכה" (מרכז הערכה) שאתם הולכים: קוו להכי טוב, אך צפו להכי גרוע! שלא יהיו הפתעות.
