בלילה הראשון שישנתי אצל ע', או בואו נשים דברים על דיוקם, בלילה הראשון שע' ישן ואני התהפכתי, גיליתי שע', בחור עדין וכחוש, נוחר. אבל הוא לא נוחר כמו הסימפוניות של אבא שלי, שבאיזשהו שלב מרדימות כמו בטהובן, ע' נוחר כמו ניסור מעצבן שלא פועל בקצב אחד, אלא משנה את קצבו מדי כמה דקות.
ככה זה, בכל קשר חדש אתה מגלה באגים משונים יותר ומשונים פחות בבן זוגך החדש.. "אני לא מבינה, אנחנו יכולים להיות באווירה הכי רומנטית, להדליק 30 נרות, להדליק קטורת, אני עם בייבידול, הוא כבר עסוק בליטופים נעימים, אבל איך שיש טלפון הוא מזנק" פעם התאוננה בפניי מיכל, חברתי. "הוא מאמין בקבלה, ההורים שלו מאמינים בקבלה, סבתא שלו לא מרשה לו לצאת עם אף אחת שהרב לא מאשר ועכשיו הוא עסוק בלאסוף פרטים עליי כדי ללכת לרב" אמרה חברה אחרת רגע אחרי שהבינה שהבחור שיצאה איתו פעמיים, מתכנן להביאה לארוחת שישי מסורתית אצל משפחתו. "אני לא מבין, איך שאנחנו מגיעים לצומת פורידיס ואין קליטת רדיו, היא מתחילה לנאום כי זוהי תחנת קורליישן בתדר משהו משהו FM, מעלה מאזינים לשידור, שמה שירים ובסוף עוד מבקשת ממני להקדיש לה שיר"...
כל אחד עם הגילויים שלו.. חלקם יותר משונים וחלקם פחות, אבל מה שבטוח זה שכשאתה יוצא עם מישהו- אתה תמיד, אבל תמיד חייב להיות מוכן לפחות למוזרות אחת אם לא יותר. מוזרות שאתה תהייה חייב לאהוב או לפחות לקבל/ ללמוד להתעלם, אם אתה מתכנן להמשיך לצאת עם בן זוגך, גם אם זה אומר שהוא חייב לירוק 3 פעמים רגע אחרי שאמרת לו כמה הוא יפה...
"את הבחורה שאני רוצה להתחתן איתה", ככה התחיל המסע המבדר של ע' ושלי לבדיקת היכולת שלנו ללהיות יחד. עם הזמן גילינו, שידידות היא ידידות וזוגיות היא זוגיות וכל קשר בין אחד לשני הינו מקרי לחלוטין.
כשאתם ידידים, אתה לא ממש בוחן לדוגמה את יכולתו של השני לנתינה במיטה. אתה מקסימום שומע עד כמה הוא "תותח" או עד כמה היא "מפנקת".. אבל כשאתה מגיע לבחון את העניין, לפעמים אתה מגלה שהתותח הוא שם תואר בלבד ולא תיאור מדויק ומפנקת לא ממש יודעת פינוק מהו, או שמה התכוונה למפונקת. העיקר הוא, שלא משנה כמה תשמע מידיד הנפש התורן שלך עד כמה הוא חבר מדהים, מפנק, מתחשב ותותח, אתה לא תדע לעולם עד כמה הוא פנטז או תיעד, אלא אם כן תתפתה לסיפוריו המדהימים ותחווה אותם בצורה קצת פחות ידידותית.
5 חודשים, שבוע אחד ושלושה ימים, זה הזמן שהחזיק המסע שלי ושל ע'. מסע שכלל לילות בלי שינה עבורי תוך שאילת השאלה "עד כמה אדם יכול לנחור מבלי להיחנק", לימוד עצמי של שטיפת כלים עבורו, ניפוץ אשליות, תהיות על אם זה אותו אדם, זה שהיה חבר הילדות שלי וזה שמחכה שאכין לו אוכל, אשטוף את הכלים ואעשה לו נעים בגב יום לפני המבחן הכי חשוב שלי באוניברסיטה, וההבנה שידידות היא לא שם המשחק, אלא ההתנסות. ובמקרה של ע' ושלי, זו הייתה התנסות שגררה אחריה רצון עז שלי לישון הרבה, בלי הפרעות, בלי נחירות ובלי אף בחור בן 26 שמצפה ממני לתפקד עבורו כאם.
