האוניברסיטה האחרונה שהוקמה במדינת ישראל, היא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. האוניברסיטה נוסדה בשנת 1970 כאשר אוכלוסיית המדינה הייתה כשלושה מיליון נפש. מאז הוכפלה האוכלוסייה והשאלה היא האם לא הגיע הזמן להקים אוניברסיטה נוספת.
ברור מאליו שעם הגידול באוכלוסיה, עם הדגש על ביסוס כלכלת המדינה על תעשיות עתירות ידע, ועם המאמץ להעלות את ההשכלה וההכשרה של עובדי הציבור, גדל הביקוש ללימודים אקדמיים כולל לימודים לתואר שני ושלישי. את הגידול בביקוש ללימודים לתארים מתקדמים, ניתן לספק על-ידי הגדלת אפשרויות הקליטה, באוניברסיטאות הקיימות או על-ידי הקמת אוניברסיטה נוספת.
לאוניברסיטה מחקרית יש גודל אופטימאלי ומקובל בעולם האקדמי כ-20,000 סטודנטים. היות ורוב האוניברסיטאות בארץ הגיעו פחות או יותר לגודל זה ברור שהגידול צריך לבוא על-ידי הקמת אוניברסיטה, אוניברסיטאות, נוספת/ות.
בבואנו לשאול את עצמנו איזה מוסד אקדמי, קיים מתאים להיות האוניברסיטה הבאה של מדינת ישראל, נראה שמן הראוי לבחון את הנקודות הבאות:
2.האם השכיל המוסד לגייס סגל אקדמי ראוי. פיתוחו של מוסד אקדמי מבוסס על הסגל שלו. חיוני שהסגל יכלול חברי סגל בכירים, פרופסורים, במגוון מקצועות לצד חברי סגל צעירים מבטיחים שכולם עוסקים בפעילות מחקרית לצד הפעילות ההוראתית.
3.האם הצליח המוסד להקים תשתית מחקרית המאפשרת פעילות בחזית המחקרית העולמית מחד ופעילות מחקרית יישומית לצידה. פעילות זו נחוצה הן להכשרת מסטרנטים ודוקטורנטים והן לפיתוחו של המשק הישראלי. רצוי שחלק מפעילות זו יהיה מוכוון לבעיות של המדינה.
4.האם חברי הסגל של המוסד מנחים תלמידי מחקר, לתואר שני ושלישי, הרשומים באוניברסיטאות. הנחיה כזו מוכיחה מחד שחברי הסגל נמצאו ראויים על-ידי האוניברסיטאות בהן רשומים סטודנטים אלו, ומאידך שהתשתית הפיזית של המוסד מאפשרת מחקרים כאלו.
5.האם המוסד הצליח להקים תשתית ניהולית הולמת. תשתית זו חיונית באם נדרשת הקמת תשתית מחקרית מתקדמת, מבלי להיגרר לגירעונות המסכנים את קיומו של המוסד.
6.האם הצליח המוסד להקים תשתית אקדמית הולמת, הכוללת ספריה מתאימה, מערך מחשוב מודרני, מעבדות מודרניות מחד, ומערכת ניהול אקדמית (רקטור/מנל"א, דיקנים, רמח"ים, סנאט, מועצות פקולטה וכד') מאידך.
מוסד אקדמי שיענה על רובן של דרישות אלו מן הראוי שיוכר כאוניברסיטה הבאה של מדינת ישראל.
בעבר היה מדען אורח במעבדות הלאומיות בארגון וברוקהיין, ארה"ב, באוניברסיטת Case Western,אוניברסיטת הירושימה, אוניברסיטת נורנברג- ארלנגן ובמעבדת האו- מייטנר בברלין.
פרופ' דן מאירשטיין שימש בתפקיד יועץ של גופים תעשייתים רבים כקמ"ג, מכתשים, נטפים והמעבדה הלאומית ארגון שבארה"ב והיה נשיא החברה הישראלית לכימי.
