אני מניחה ש"המודעות העצמית" שלו, עלאק, תביא אותו ביום מין הימים להבנה, שהוא מפחד להתמודד, לאהוב, להתאכזב ולהתרגש. ברגע שהדברים קצת מתערערים, הבחור נכנס למוד "זה לא זה".
אני לא מדברת אלייך, אתה שמאוהב בעצמך עד כדי סגידה עצמית (כשאמא שלך, אמרה לך, שאף אחת לא מספיק טובה בשבילך, היא לא באמת התכוונה לזה). עד מתי תהיה לך חרדת נטישה, ותרצה להיות הראשון שנפרד? עד מתי תחשוב שמגיע לך הכל מבלי לתת שום דבר בתמורה?
תתעורר, אתה לא חי בעולם שאתה הגיבור הראשי, גיבור המשנה, התפאורה והפסקול. בשביל לזכות בבחורה, אתה צריך לעבוד. העולם הוא לא באמת בנוי על משפטים של "יש מיליון דגים בים", וה"מאגר השלם של קופידון ג'דייט, נשים "לא גדלות על עצים".
מערכת יחסים היא אומנם לא חתונה קתולית. וכמובן, שלא בכל מחיר, ול"התגעגע", ו"היית חסר לי", זה לא בסיס לכלום, כפי שאריאל הורביץ אמר.. אם זה נגמר אז יאללה ביי. אי אפשר לקיים מערכת יחסים על נוסטלגיה ועל רגש חסר מעצורים (לפחות לא לאורך זמן רב). אבל כן הזמן נותן נקודת מבט שונה.
הזמן מרפא הרבה דברים, אבל אותנו לא, אנחנו נשארים אותו דבר. אז אל תשחק אותה גברבר צעיר נטול רסן שגילה את החופש ואת חיי הרווקות. מה לעשות שהחיים איתי הם לעיתים גן עדן ולעיתים רכבת אל הגיהנום.
בחינת הדברים היא רק המשך להבנה שהבסיס היה טוב, ורוצים שימשיך. אומנם בדרך היו גם רגעים לא טובים, התאכזבנו, ציפיות שלא התממשו, אבל המחשבה היא שהביחד ינצח, האהבה תנצח. ולא, אני לא רומנטית חסרת תקנה ולא חושבת שהאהבה היא עיוורת
השינוי לא צריך להיות בהרים של גלידה/עוגות שוקולד/אלכוהול/סיגריות או שמיעת מוזיקה שמאלצית. השינוי אומר, יאללה מנסים, כי רוצים. ולא בגלל הבטחות חסרות בסיס שמעכשיו אני/אתה נהיה יותר רגישים, יותר קשובים, יותר ביחד, יותר לבד, יותר סקס, יותר אצל אמא שלי, אמא שלך.
החזרה לא תהיה נטולת, מחשבות פחדים, מטענים. מה לעשות שאנחנו אנשים, חיים, נושמים ומרגישים. אנחנו לא חיים בסרט שאומר, נולדנו כאשר נפגשנו, ואין לנו עבר אלא רק עתיד (כמה אפשר להיוולד מחדש לאותו בחור). אז למה לחזור? כי אתה עדיין מרגש אותי, כי אתה עדיין מעניין אותי, כי אני עדיין מאוהבת בך אחרי כל אותם השנים..
נכון, זמן מרפא הכל, ורחוק מהעין רחוק מהלב, והרגש הזה יכהה. ויבוא עלם חמודות חדש שיכבוש אותי. אבל מה לעשות שאני רוצה אותך (פיראט ג'ינג'י שלי) וייתכן שאחרי שנתיים, כאשר אראה אותך ברחוב, אחייך בנוסטלגיה (ואכניס בטן, כמובן) ואדע שההתרגשות שבבטן היא רק נוסטלגיה..
אבל יכולה להיות תמונה שונה, אני אתה פוסעים לעבר הלא נודע (נגד הרוח??)
