שבעה ימים, שמונה אזורי חיוג, מיליון ורבע פרצופים חדשים נכנסו להיסטוריה של ליליה. מה הפעם? התקף היפריות חדש תקף אותי, וגרם לי לחוות הרבה דברים מעניינים שגרמו לי לחשוב קצת. ממש קצת, כי בכל זאת- בקרוב תקופת בחינות וצריך לשמור את המוח טרי ונקי מסיבוכים. סתם.
הארוע העיקרי שנכנס לדפי ההיסטוריה שלי- המרדף אחרי התואר. כשאני אומרת "מרדף", אני מתכוונת לסטודנט הממוצע שמחמם את הישבן שלו, דוגר על הכיסא, מתעוור שעות מול המחשב ומגדל הר צלוליטיס במקומות מוזרים. כל זאת כדי להסתפק ב"עובר" מסכן ובלתי מספק מנטלית. אז בכל זאת, כדי לשמור על הגיזרה ולא לפתוח את הדלתות ללשכת האבטלה, כי בינינו- תואר ראשון הוא כמו סנוויץ' דל קלוריות בתפריט של שרון, כמו קוקטייל מתוק וצעיר, כמו נשיקה לוהטת עם בחור לוהט ופיצול דרכים מיידי בעקבותיה נחמד אבל לא מספק, ועושה חשק לעוד.
לכן, בישלתי עבורכם לפי מתכון שמבוסס על ניסיון רב שנים (כמעט שנתיים), את הדיברות לסטודנט לתואר הראשון. יש לערבב את כל המצרכים, לתבל בחיוך ולאכול במנות קטנות: (נכתב בלשון נקבה, אבל מתייחס גם למין החלש)
1. כבדי את מורייך ומתרגלייך: בדוק שבעלי הפז"מ הגבוה באוניברסיטה, אלה שמקשטים את הקירות בתואר שני ומעלה אוהבים, אבל ממש אוהבים אנשים שמנפיקים מחשבות ומתרגמים אותן למילים. אולי זו מעין טפיחה על האגו הפרופסיונאלי- שיש אנשים שלא משלימים שעות שינה בהרצאות, אולי זה צורך עז בתיקשור עם הדור הצעיר. בכל מקרה, המרצים ישמחו לחלוק איתכם ידע ולענות על שאלות מעבר ל"אתה יכול לחזור על המשפט האחרון? לא הספקתי לכתוב".
2. תאהבי את הלימודים: גם אם זה אומר שאת קמה בשמונה לפנות בוקר כדי להגיע להרצאה שאת הכי לא מבינה בעולם, גם אחרי זריקה של שלוש כוסות קפה שאמורה גם להשתיל מוח. גם אם את צריכה ללמוד בעל פה נושא שמעניין אותך כמו תוכנית לייט נייט בערוץ אחד. בכל נקודת משבר פשוט תמני את חמשת הסיבות שבגללן הלכת ללמוד, למשל: רוב של בנים (נכון לפקולטה להנדסה), חיי חברה (נכון לפקולטה למדעי ההתנהגות), מגורים לבד (נכון לסטודנטים בעלי יכולת חשיבה הגיונית על החיים שלהם), מסיבות סטודנטים (נכון), אה- ומקצוע מדהים, מעניין, שיגרום לך לצמוח ולהנות מהחיים היפים שבהם תזכי אם רק תאמיני בעצמך. "העוצמה האמיתית אינה לעשות את מה שאנחנו אוהבים, אלא לאהוב את מה שאנחנו עושים".
3. טייק איט איזי: אל תתייחסי לכל נקודה לא מובנת לעומק כאל פרומו לעתיד חורבני ובעיטה כללית מהתואר. הדרך אל פסגת ההר מלווה בג'וקים מציקים וחרמנים מציקים עוד יותר, אבל לך יש את הכוח לא לדרוס אותם, אלא הכוח האמיתי הוא בלעבור אותם בלי לגרום לאף אחד מכם נזק נפשי ו/או פיזי רציני.
4. תהיי ריאלית: וריאלית, חברה יקרה, לא אומר להסתובב כל היום עם פרצוף באדמה (זה לא בריא לעור הפנים) ולנסח מכתבי התאבדות רוב היממה. ריאליות פירושה להסתכל למציאות בעיניים, ולקרוץ לה. תלמדי להציב גבולות, ללמוד נכון ותראי איך את נהנית מתוצאות נפלאות. אין נוסחת פלא להצלחה, ואין אף אחד שיכול להקשיב לעצמך טוב יותר ממך.
5. תתרמי לזולת: ואני לא מדברת על עצם העובדה שאת וכל הגלאמר סביבך מגיעים לקמפוס ומנגנים עם העקבים על הרצפה תוך פיזור חיוכים אקראיים. אני גם לא מדברת על שיעורי העזר שאת חוטפת מהמתרגל שהוא הגרסה הציונית של בן אפלק ותורמת בזאת להעלאת המורל האקדמי. אני מדברת על משהו עמוק יותר, קובר ציניות ומשחית רוע לב נסי להיות אדם טוב יותר. בהתחלה בדוזות קטנות, חיוך למישהי שיושבת לפנייך, עזרה למישהו ששאל שאלה פחותת אינטליגנציה באמצע השיעור ותראי איך החיים שלך נצבעים מחדש. המתקדמות יכולות להצטרף לאגודת הסטודנטים ולשחק אותה בפוליטיקה משובחת, להגיע לישיבה השבועית שלוש דקות לפני הזמן ולמצוא את היו"ר מול לפטופ משוכלל, עם מבט משוכלל ומראה כללי של "עסוק פלוס". תוך כדי התקרבות על קצות האצבעות לעבר האובייקט העסוק, תגלו אותו משחק ב"'קרייזי רייס 2005".
