מגיעה לאוניברסיטה, מאחרת לשיעור ומתחילה לפנטז שאולי, אבל רק אולי מחכה לי בקפיטריה איזשהו אביר...
מפאת השעמום והניסיונות החוזרים ונשנים לא להירדם, אני פוסעת בזהירות רבה אל עבר הדלת באופן שד"ר בלומנחול לא ממש תשים לב, שעוד סטודנטית התמוססה פתאום מהשיעור.
מרגע שעברתי את סף הדלת, אני מרגישה כמו פופאי שאכל קצת תרד וכוחותיי שבים אלי. מותחת את גופי והולכת בצעדים נחושים לעבר הקפיטריה. הפוך בבקשה, אני פונה אל שמעון מנהל המזנון, " עוד פעם הברזת", אומר שמעון בטון אבהי כבד. אני מחייכת ומפשירה את הקור שהשתלט על גופי תוך כדי שאיבת ה"הפוך".
מדליקה לי סיגריה ומתיישבת מול שמיים שחורים למחצה.
אומרים שהבליינד-דייטס הכי טובים מתבשלים באוניברסיטה אני מהרהרת לעצמי, כשבאמצע המחשבה מופיע מולי ג'קט עור מסוקס בצורת גבר.
"אפשר אש"? הוא פועה, "בוודאי" אני עונה ומוציאה מכיסי את מקור החום היחיד שנמצא לידי. תוך שניות מתלקחת לה שיחת קפיטריה פושרת.
"מה את לומדת?", שואל הג'קט, "סוציולוגיה" אני עונה ומנסה לשמור על טיפת גאוות יחידה.
"מעניין?" הז'קט מאתגר אותי, "יש ברירה?" אני עונה.
"ואתה"? "משפטים".
גבר גבר אני חושבת לעצמי, ודמותה של אמא המאושרת עומדת מתחת לחופה, עולה לי תוך כדי המחשבה.
"מה את עושה היום בערב" ?
"כלום" אני עונה ובין רגע כל התוכניות להתחיל איזו עבודה מעצבנת ולתרגם כמה מאמרים באנגלית נמוגות כלא היו.
קבענו להיפגש באיזה פאב בעיר, ואני, כבר בחרתי שיר לחתונה.
השעה 22:00, אני עדיין מול המראה מנסה להשחיל את מגוון ה"צמיגים" החדשים שקיבלתי מהסופגניות לתוך הג'ינס.
עוד קצת ליפ-גלוס, בושם שכבר מתחיל להתנדף לשכנים מהכמות המוגזמת ששמתי והופ לתוך האוטו.
נוסעת למקום המפגש שקבעתי עם הג'קט המסוקס ובדרך חושבת שבכלל אין לי מושג איך קוראים לו.
כשהגעתי הוא כבר ניצב שם. "עוד פעם עם הג'קט", חשבתי לעצמי, יש גבול לפוזה הזו של סטודנט עני, לא?
תהיי קלילה אני אומרת לעצמי, אבל כמה קלילה אני יכולה להיות כשקונדום דמוי ג'ינס מרותך לכל אורך גופי התחתון.
המקום הומה אנשים והג'קט המסוקס מנשק את ידי. טוב נו, אני ממשיכה לדבר לעצמי, תהיי חיובית.
שתיקות איומות מפלחות את האוויר המהול באלכוהול וסיגריות. עורכי דין אמורים לדבר קצת לא? למה הוא כל הזמן מנשק לי את היד ודווקא השבוע לא עשיתי פרנץ- מניקור? יש לו חיוך מעצבן וחסר לו שהוא ייתן לי לשלם.
אני ממשיכה לשאול את עצמי שאלות קיומיות ותוך כדי שוב צפה לי התמונה של אמא שלי המאושרת מתחת לחופה. אני מרגישה איך היין מחלחל לאט לאט בכל הגוף, אפילו בחלקים שלא ידעתי שקיימים.
עכשיו אני במצב של אי יכולת להוציא חצי משפט שפוי.
אחרי 4 כוסות יין אני פתאום מבינה שלא כל מי שלומד משפטים, לובש ג'קט עור ונראה כמו גבר הוא בשבילי!!!
אני מתעוררת בחדר אפוף עשן סיגריות, ריח עובש עומד באוויר. מחשבה: יכול להיות שאני בפאב? מבועתת אני מגלה לידי, למרבה הזוועה, גוש בשר עם ג'קט עור, משמיע קולות של טרקטור.
אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!
קמתי, מנסה לא לזכור את כל מה שהתרחש בבית המעופש הזה ועוד בהסכמתי. מסוחררת ממיגרנה מהולה בבחילה, אני אוספת את הדברים שלי שמפוזרים בכל רחבי הבית, לא מבינה מה קרה שם אתמוך שגרם לחזייה שלי לעוף על הרמקול בסלון.
"את לא מתבאסת מזה" , פקדתי על עצמי. חשבתי על הטלפון הראשון שאני עושה לסיגל אחותי הלא ביולוגית מגיל 9, כדי לקבל חיזוקים חיוביים, לשמוע ש"לא קרה כלום, כולה היה לך סטוץ, אל תהיי חננה, גם ככה תתקעי עם מישהו שבעים שנה"...
נכנסתי לאוטו שלא היה לי ברור איך הוא הגיע לפה בכלל ונסעתי לדירה הקטנה, הנקייה והריחנית שלי. באותו רגע, נשבעתי, שאני לא מבריזה יותר בחיים מהשיעור של ד"ר בלומנחול המרצה שלי לסוציולוגיה. בכלל הקפיטריה היא מקום התרחשויות מעניין
ולפעמים דברים באמת הולכים שם הפוך.
מוקדש באהבה לאמא ואבא
