כמו כל ידישעמאמא מצוייה, גם אמא שלי הכריזה מולי מדי פעם לפעם, שאם לא אסיים את השניצל, היא תקרא לשוטר.
וכן, גם אני הייתי בטוח שכשאגדל אני אהייה כחול מדים. מתישהו זה השתנה. למעשה אני זוכר בדיוק את היום שבו עברתי לצד השני של המתרס- לצד של אלה שבורחים מהחוק. הכל התחיל בגלל לחץ חברתי,
הייתי תמים ולא הבנתי את ההשלכות, עכשיו כבר מאוחר מידי בשבילי, אני מחוק מהתחת.
קוראים לי צ'ילו ואני עבריין, פושע שרואה שוטר ועובר לצד השני של המדרכה.
אני בודק שתמיד יהיו אורות תקינים באוטו ושתמיד תהינה חגורת בטיחות, רק בכדי שלא אעצר, ויבצעו אצלי חיפוש באוטו. אני כבר מתורגל מאוד בהסלקת סמים ובתרגולות עצירה שיגרתיות של המשטרע.
אני עבריין מתועב, פורע חוק, השוליים של החברה.
התרחיש אצלי ידוע: התחלתי עם סיגריות בחטיבת הביניים, בירות בתיכון, מריחואנה בחפש"ש, כימיקלים בטיול, ואוטוטו, עניין של זמן, ואני עובר לוורידים. זה בלתי נמנע-
אני אמכור את האוטו, אפוטר מהעבודה ואתחיל לגנוב. בהתחלה מההורים, אחר כך מהשכנים.
אני אעשה הכל בשביל הסם, אני משועבד. אני חייב חומרים שיזרמו לי במערכת כדי להרגיש מסופק.
כל העולם הפנימי שלי מסתכם בסמים סמים סמים.
שמישהו יעצור אותי- איפה המשטרה כשצריך אותה?!
עכשיו, כשכולם מרוצים, אפשר להמשיך.
בגלל שכאן זה עדיין לא אמסטרדם, וכדי לכבד את המקום, הם יצאו החוצה לשאחטה.
חורף, קר וסגרירי. הם נכנסים לאוטו שבחנייה החשוכה, מדליקים חימום ומוסיקה, מוצאים איזה דף זרוק (אם אין- תמיד יש את הדף של הביטוח), מקססים בוף קטן ומגלגלים. ורק היום, בדיעבד, חוסר הזהירות הזה זעק לשמיים.
השוטרים שלנו כבר יודעים שכשאין כוח לרוץ אחרי פושעים אמיתיים, בסמטאות אפלות, שלופי אקדח ותועלת, תמיד אפשר לחנות לייד איזה פאב הומה, ולחכות לצמד פתיים שייצאו החוצה, יכנסו לאוטו, וידליקו חימום ומוסיקה.
עכשיו נותר רק למשוך במוט החכה ולראות איזה דג שמן ממתין באוטו.
זה לא משהו אישי, המשמרת שלהם עוד מעט נגמרת, והם צריכים לעשות קצת ניירת, כדי שלא יגידו שלילה שלם הם ישבו בבית הקפה של תחנת הדלק.
על בישגדא, סטודנט שנה שלישית למשפטים, מצאו ארבעה גרם חשיש גולמי ועוד שלושה-עשר גרם ומשהו של קססה, סה"כ: עשרים גרם של סמים בלתי חוקיים. כמות של סחר!
נגד אביבית, חברה של בישגדא, לא היו מספיק ראיות, היות שהיא רק ישבה באוטו בזמן שבישגדא היה טרוח במלאכת הגלגול.
שלוש שעות בתחנה, טביעות אצבע, צילום, חקירה לא ממש מתעניינת, שבמהלכה החוקר רשם בשיא הרצינות, שבישגדא קם בבוקר ומצא בוף קטן על עדן החלון בחדר-המדרגות (נראה אתכם מלשינים על איציק...).
זה נגמר בתיק פלילי.
כשהחברה שלו לידו, בזמן שהוא שמע את הטרק האהוב עליו באוטו, בסתם ערב של פאב, נגמרה קריירת המשפטים המהוללת של בישגדא.
אני מדבר על זה בחיוך עכשיו, אבל תודו שזה עצוב. בישדגא שלנו תמיד רצה להיות עורך דין!
מאז שהוא היה ראש גדול בכל מועצת תלמידים שהיא, וכשהוא התנדב לפרקליטות הצבאית, אחרי שהוא נפצע במוצב כרכום בלבנון, ועכשיו הוא מנהל את המאבק המשפטי של החיים שלו, כדי שימחקו נגדו סעיפי הרישום. דיברתי עם אביבית לא מזמן, והיא אומרת שהוא ממש מיואש, כל כך מיואש שהוא כנראה יעוף לטייל ואולי יבדוק את זכאותו לאזרחות באנגלייה, יש למשפחה שלו שם עסקים.
עכשיו אני מתחיל להבין איך הסמים הקלים עשויים לדרדר הלאה. אחרי הכל- גם על החזקת הרואין הוא היה מקבל יחס זהה... גרוטסקה.
עכשיו, כשמדינות רבות באירופה מאמצות את הלגילזצייה, וזה כבר נראה עניין של זמן עד שבספרי ההיסטורייה תזכר התקופה הזו כאיוולת גדולה, אני יכול למנות כמה יתרונות שקיימים באיסור שמוטל על הגנג'ה:
כולכם ודאי מרגישים את תקופת היובש הזו לחשיש, שנפלה על מחוזותינו, ואיתה הטלפונים הדחופים מחברים שנגמרה להם הטולה. חבר דואג לחבר. בצפון יש משהו אבל ביוקר, בדרום יש מלא ירוק בזול, אבל עם חול וזרעים, ופתאום מגיע איזה חבר מהודו עם ג'ארס ועושה לך שמייח.
המחתרתיות הזו מאוד מגבשת, בישיבות מאולתרות באוניברסיטה, מתחת לאיזה קיר, אתה לומד להכיר את הבנים והבנות הכי מחוייכים, הכי זורמים ומצחיקים שיש במקום. הכל בשושו, ועצם העובדה שיש פה ג'ויינט מסתובב, מאלצת אותנו לסוג של אמון.
כשאני פוגש בנאדם חדש ומעניין, אני מהר מאוד חייב לברר אם הוא מעשן, בדרך כלל מספיקות כמה שניות גם מבלי לשאול, כדי להבין שכן. זה יוצר אינטימיות, רעות של עבריינים, מחנה משותף ומיידי, הסוציאליזם במיטבו.
ואני דווקא גדלתי עם תמונה של ז'בוטינקי מעל המיטה...
עכשיו תחשבו שהכל נהייה חוקי. תתארו לכם רגע- ג'ויינט לגיטימי בקפיטרייה, עם קפה-הפוך ועיתון.
זה יוריד את הקסם...
אם סמים היו חוקיים, הייתי יכול לחלק לכם את הטלפון של איציק, סוחר הסמים שלי (שאצלו אין כזה דבר 'תקופת-יובש') והעורך שלי לא היה שם איזו תמונה לא ברורה ליד השם האמיתי שלי.
בעצם, אם הסמים היו חוקיים- לטור הזה לא הייתה זכות קיום...
שלכם באהבה- צ'ילו, עבריין יומיומי.
