המחלה הפסיכוטית שלי
...ואז היא משתלטת עליי, המחלה הפסיכוטית שלי. פתאום כל מילה שנאמרה לי או שאמרתי אני במהלך היום מקבלת רגליים, ידיים וראש ויוצאת לטייל...
תמר דרייבלט |
20-11-2003 13:54:00
אחרי שקבלתי נשיקת לילה טוב מאמא, ואבא כיסה אותי טוב טוב בשמיכה כמו שרק אבא יודע. אחרי שכבר כיבו את האור וכל מה שהפריד ביני לבין החלום היה לעצום עיינים הייתי נזכרת - לא הכנתי שיעורים בטבע. חנוקה מדמעות הייתי מחלצת עצמי מהשמיכה, מדליקה שוב את האור ומתיישבת להכין שיעורים. ושלא תטעו מעולם לא הייתי תלמידה מצטיינת, אחראית כן, אבל לא תלמידה מצטיינת.
עברו מאז כבר יותר מעשר שנים, ואין לי שיעורים, לא בטבע ולא באף מקצוע אחר.
היום אני כבר נרדמת, באמת. עוצמת עיינים ולפעמים תוך שניה כבר אין עם מי לדבר, אבל כנראה שאיזה תהליך לא מודע של גלים חשמליים במוח, או סתם השלפוחית שמתמלאת מעירים אותי לעולם חדש של מחשבות, ספקות הרהורים וחרדות, כאלה שרק השקט והחושך מעוררים. אני נוהגת לכנות זאת המחלה הפסיכוטית שלי.
לא שילמתי את חשבון הטלפון כבר יותר משבועיים שהוא ממוגנט למקרר, לא התקשרתי להזכיר לבוס להביא לי מחר את המצלמה, לא הספקתי לצלם את הסיכומים מרונית ועדיין לא הכנתי ראשי פרקים לסמינריון שלי ומה בכלל שאלת המחקר? ככה זה מתחיל, רשימת מכולת של כל מה שעשיתי ובעיקר מה שלא עשיתי, ניסיון לארגן לוח זמנים בראש ולא לתת לעצמי לבכות, לא לתת לעצמי להתפרק, כי מחר אחרי שהחושך יעלם ואיתו גם השקט אני אתקשר לבזק, אזכיר לבוס את המצלמה ובכלל את ראשי הפרקים צריך להגיש רק עוד שבוע.
אבל זה החלק הקל. החלק הטכני הוא תמיד החלק הקל, אחרי שעברתי אותו אני בדרך כלל קמה לשירותים, שותה כוס מים, כותבת לעצמי איזה תזכורת בסלולרי וחוזרת לישון. יותר נכון חוזרת למיטה לישון זה כבר סיפור אחר. ואז היא משתלטת עליי, המחלה הפסיכוטית שלי. פתאום כל מילה שנאמרה לי או שאמרתי אני במהלך היום מקבלת רגליים, ידיים וראש ויוצאת לטייל, לפעמים היא מחזירה אותי למחוזות רחוקים כאלה שבעצמי תליתי שם שלט אין כניסה. לפעמים היא כל כך החלטית המחלה הפסיכוטית שלי, שאני צריכה לשכנע עצמי שלא מדובר במציאות.
ויש לילות קשים. הם באים לרוב אחרי יום קשה במיוחד, יום כזה שבו המאורעות והאירועים מעוררים בי מחשבות על העתיד. נאמר פגשתי משהו צעיר ממני בכמה שנים שעוסק במה שאני הייתי רוצה לעסוק, או מישהי שכבר טיילה בכל מקום בעולם, או סתם משהו שהספיק כבר לחסוך הרבה כסף, או בחורה מאושרת. כמו מראה הם ניצבים מולי, וכל שאלה שלא אשאל התשובה לא תהיה לרוחי: מי מוצלח יותר? מי העשיר? מי יותר מאושר? בלילה, המחלה הפסיכוטית שלי הופכת הכל למדיד, כמו מאזני משקל, כמו תחרות.
אני מכירה אותה, את המחלה הפסיכוטית שלי בזכותה סיימתי בבגרות מלאה, בזכותה טיילתי בחו"ל, בזכותה רזיתי, בזכותה אני לומדת, אוהבת, נושמת, חושבת. היא מותירה לי את היד על הדופק, בכל מקום ובכל זמן. היא מסייעת לי לעקל את כל מה שקרה וקורה ויקרה. היא המחלה שלי והיא לא מזיקה. רק אולי קצת חוסר שינה.
