למד משחק בניסן נתיב בתל אביב, בין השנים 1999-2002.
מהו הזיכרון הבולט שלך מתקופת הלימודים?
"בבית הספר יש ערב שנקרא 'אלטרנתיב', שזה תלת משמעי לאלתר, נתיב ואלטרנטיבי. הערב התקיים אחת לחודשיים ולתלמידים הייתה במה פתוחה להציג את העבודות האישיות שלא קשורות ללימודים.
"היה מגיע קהל חברים, והוצגו דברים רציניים יותר ופחות. כשאני למדתי שם פיתחתי מסורת שכל אלטרנתיב היה מסתיים בשיר שניגנתי על הפסנתר. אני זוכר שנתיב ז"ל תמך בי והחמיא לי, וככה בעצם נולד אלבום הבכורה שלי, כי את השירים שלי כתבתי בתקופה הזאת, שהייתה היצירתית ביותר בחיי".
איזה סטודנט היית?
"הייתי בתוך הלימודים באופן טוטאלי. לסטודיו של ניסן נתיב יש מקום גדול מאוד בלב שלי, ומטבע הדברים, הסטודנטים באים לכל השיעורים. זה בי"ס כזה של 15 תלמידים בכיתה בערך, מתוך ניסיון להקים מעין אנסמבל מדי שנה. הסטודנטים נמצאים שם 24 שעות ביממה, מהבוקר עד הלילה, ולמרות שהלימודים מתחילים בצהריים, סטודנטים מגיעים כבר בבוקר כדי להתאמן וליצור".
עבדת בזמן הלימודים?
"לא עבדתי. היו לי הצעות עבודה כי עבדתי כשחקן עוד לפני הלימודים בתור נער, אבל ניסן אמר לי, תשמע, אני ממליץ לך לקחת פאוזה מהעבודה ולהתרכז בלימודים. הקשבתי לו ועשיתי את זה באופן גורף וככה הייתי שלוש שנים בתוך מעבדה".
היה מרצה או קורס שהשאירו עליך רושם?
"ניסן נתיב כמובן, שהיה איש באמת נדיר. הוא היה מורה רוחני שנתן לי כלים טכניים ומנטאליים לעבודה. הוא לימד אותי על מוסר עבודה. הוא אמר ששחקנים הם כמו חיילים, שזאת מלחמה שצריך להילחם בה ולנצח. בנוסף היה בו משהו צנוע ושמתעסק בעיקר, באמנות וביצירה. הוא לימד אותנו לא לחכות שיגידו לנו מה לעשות, אלא להגדיל ראש וליצור בעצמנו".
יש לך טיפ לסטודנטים?
"הטיפ הכי טוב זה מה שניסן אמר בשיעור הראשון: שמותר לך להיות מכוער, טיפש, דפוק, להיות חיה. לתת לעצמך לא לדעת בשביל שתוכל ללמוד ולהתקדם, ללכת למקומות החלשים ולחזק אותם כי במה שאתה חזק תהיה חזק תמיד".
האם היית בוחר היום ללמוד משהו אחר?
"הייתי רוצה ללמוד דברים נוספים כדי להשתחרר קצת מהבועה של עולם המשחק, כמו פסיכולוגיה, פילוסופיה, יהדות, ספרות. הצורך לא מספיק חזק עדיין ובינתיים זה בגדר מחשבה".
