בעלת תואר ראשון בטלוויזיה וקולנוע במגמת הפקה באוניברסיטת תל אביב, ותואר שני בתוכנית ללימודי ביטחון באוניברסיטת תל אביב.
מה הזיכרון הבולט שיש לך מתקופת הלימודים?
"בתואר הראשון תמיד לקחו אותי לתפקיד המפיקה ולא לעבודות הבימוי או התוכן, כי אהבתי לארגן.
"בתואר השני, בתוכנית ללימודי ביטחון, היינו ארבע בנות בלבד. השאר היו גברים מהתעשיות הצבאיות או כאלו עם דרגות בכירות בצה"ל, שדי זלזלו בנו וחשבו שאנחנו לא מבינות בביטחון. באחד השיעורים של ד"ר ראובן פדהצור הוצגה סוגייה ואני הגבתי בזווית שונה ממה שהשאר חשבו. אחד מהתלמידים לא הסכים ואמר לי 'את מבינה, זה כמו שמישהי הולכת למספרה...', כלומר, נתן דימוי מהעולם הנשי כדי שאבין. קטעתי אותו באמצע והבהרתי לו שהוא לא יכול לדבר אלי ככה, ושיש עוד השקפות מלבד הקונספציה הצבאית".
איזו סטודנטית היית?
"משחר נעורי לא ממש השקעתי בלימודים אלא במה שמסביב. אני לא מסוגלת לשבת לשקוד ולשנן ומעדיפה להבין את החומר במהלך השנה, בין היתר כי אני קצת היפראקטיבית. היו לי ציונים טובים מאוד, אבל בעיקר בעבודות כי אני מאוד משקיעה במה שמסקרן אותי. עד היום אני קוראת עבודות שכתבתי לאוניברסיטה כהכנה לראיונות.
"העדפתי את הפרקטיקה על פני התיאוריה ופעלתי במישור החברתי. כשרק התחלתי ללמוד, למשל, פעלתי כדי שתלמידי שנה א' לקולנוע יוכלו להציג את הסרטים שלהם בפסטיבל לסרטי סטודנטים".
עבדת בזמן הלימודים?
"במהלך התואר הראשון הייתי מלצרית למופת. עבדתי במשמרות של 12-13 שעות. בכסף שהרווחתי קניתי אופניים הדבר הראשון שקניתי בכסף שלי, אבל גנבו לי אותם למחרת... אחרי שנה או שנתיים של לימודים חשבתי לעבוד בתחום. חציתי את הכביש מהאוניברסיטה, נכנסתי לטלוויזיה החינוכית ואמרתי להם שאני רוצה לעבוד בטלוויזיה.
"בהתחלה העסיקו אותי כעוזרת הפקה. בחדר השני היו אודישנים ל'ימבה-קיץ'. נכנסתי לחדר, עברתי והתחלתי לעבוד. זה היה לגמרי במקרה. הקרבה של הטלוויזיה החינוכית לאוניברסיטה מאוד הקלה על השילוב ביניהן".
היה מרצה שהשאירו עליך רושם?
"פרופסור אריאל מררי שינה את חיי. הוא פתח לי פתח לעולם שלא הכרתי ולשיטות השקפה וניתוח מאוד חכמות. מררי הקים את צוות המשא ומתן המטכ"לי בצה"ל, המציא את המשא ומתן עם טרוריסטים והתמחה בלוחמה פסיכולוגית. אהבתי להקשיב לו ולבדוק הלכה למעשה את התיאוריות שלו".
יש לך טיפ לסטודנטים?
"להנות מכל רגע. אני נורא מתגעגעת ללימודים ורוצה לחזור. הלימודים זה תרפיה, מסאז' למוח. בעבודה שלנו מתעסקים בדברים נקודתיים והמון אינפורמציה נשארת בחוץ. באוניברסיטה יש אפשרות להתעסק עם הרוחב והעומק. יש זמן לשבת בספריה וזה אפילו מה שנדרש ממך. לא כדאי לבוא רק למבחנים ולשאוף להישגים, אלא לעבור את הלימודים כשכולך בתוך זה".
היום היית בוחרת משהו אחר ללמוד?
"עבודה סוציאלית. זה התחום שבחרתי בו בעבודתי בתקשורת ובגלל שאין לי ניסיון תיאורטי בתחום קשה לי להתנהל מול האנשים שאני מדברת איתם, כי אין לי את הקווים האדומים שמלמדים בלימודי עבודה סוציאלית. בכל זאת אני מאוד שמחה על מה שלמדתי".
