תיאוריה זו של ד"ר אודי לבל, היא אחת מתוך קרוב ל- 50 מחקרים חדשים שיוצגו במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, במסגרת "כנס מחקרי יהודה ושומרון ה- 18".
במסגרת מחקרו "'להחזיר עטרה ליושנה' - קבוצות ותהליך ההתנתקות: תחרות אליטות במרחב צבא-חברה בישראל", מציע ד"ר לבל אפשרות ראייה פנים-ישראלית (אינטרנית) לבחינת מטרת תהליך ההתנתקות במסגרת יחסי צבא-חברה בישראל, זאת בניגוד למקובל בחקר צעדי מדיניות ויחסים בינלאומיים, המתבונן חיצונית (אקסטרנית) על הכרעות מבצעיות-מדיניות.
לטענתו, מוטיבציה והיגיון מרכזיים למהלך ההתנתקות היו לשם ביצוע חילופי אליטות בזירה הביטחונית-הישראלית: מראשית קום המדינה ועד לאמצע שנות השמונים הונהגה המדינה על ידי קבוצות מן המרחב האשכנזי-חילוני-סוציאליסטי-יוני ישראלי. בתהליך שהחל ממלחמת ששת הימים, והתגבר לאחר מלחמת לבנון הראשונה, העדיפו קבוצות אלו זירות חלופיות לקידום ערכיהן, בעיקר המשפטית והתקשורתית. במשך שנות התשעים, בייחוד לאחר המהפכה התקשורתית והחוקתית, נראה היה כי זירות "חדשות" הן אלו המעצבות הדומינאנטיות את סדר היום הישראלי. לזירה הביטחונית נכנסו מייצגי המרחב המזרחי-דתי-ניצי ישראלי, תהליך שכונה כמעבר לצבא אתנו-רפובליקאני. לאחר אינתיפאדת אל אקצה, כאשר הזירה הצבאית שבה לבלוט כמזינה את המנהיגות הפוליטית - ניסו האליטות המייסדות, באמצעות תכנית ההתנתקות, לשוב ולכבשה.
