"במסגרת התכנית אנו פותחים צוהר של הזדמנויות לבני 30 פלוס, ומאפשרים להם ללמוד הוראה בצד ניהול חיי משפחה ועבודה", אומרת יעלה חודציזן, מרכזת לימודי התכניות המרוכזות של המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים.
תכניות אלו מיועדות לסטודנטים ששנות ה-20 כבר מאחוריהם, אך הם צמאים לדעת, ללמוד ולרכוש מקצוע, תעודה ותואר בתחום ההוראה.
"הלימודים נמשכים ארבע שנים, כמו במסלול הלימודים הרגיל, אך פרושים בדרך אחרת: יש ימי לימוד מרוכזים, ונעשה מאמץ עילאי להתאים את שעות הלימוד לאילוצים של הסטודנטים המבוגרים", היא אומרת. "שלא כמו סטודנטים רגילים, הסטודנטים בתכניות המרוכזות אינם זוכים בחופשת בחינות אלא לומדים ונבחנים בו בזמן.
כמו כן, בכל שנת לימודים מתקיימים לימודים יומיים בשבוע במהלך סמסטר קיץ. עם סיום הלימודים הסטודנטים מקבלים תואר ראשון ותעודת הוראה בתחום הנבחר".
יש מגוון עצום של תחומים העומדים לבחירה, כגון הוראת מתמטיקה ופיזיקה, לשון וספרות, מחשבת ישראל, היסטוריה, אמנות, תקשורת ועוד. לסטודנטים בגילים אלה, שתחומי העניין שלהם עשויים להיות שונים משל סטודנטים אחרים, הוכנו גם נושאי לימוד ייחודיים, וביניהם: מינהל ומנהיגות, לימודי נשים ומגדר, לימודי משפחה וקהילה, הנחלת העברית כשפה שנייה (עברית באולפנים) ועוד.
"אנחנו לא עושים להם הנחות, אבל ה'פאזל' של הלימודים שלהם מסודר אחרת. מדובר בסטודנטים הנמצאים כבר במקום אחר בחיים", מסבירה חודציזן. "רבים מן הסטודנטים האלה כבר עובדים בפועל במוסדות הוראה שונים ומעוניינים לעגן עבודה זו בלימודים ובתעודה מתאימה.
לפיכך, אנחנו מאפשרים להם ללמוד מקצת מההתמחות במקומות העבודה שלהם. אפשרות זו מקילה עליהם מאוד. הם באים אלינו כשהם בעלי ניסיון חיים, ואנחנו בהחלט מתעלים אותו לקידום המטרות הלימודיות".
איך היית מאפיינת את הסטודנטים הלומדים בתכנית?
"אנשים אלה בעלי נסיון-חיים. לרוב התגברו על הבעיות שמנעו מהם ללמוד בגיל צעיר יותר. המדובר הוא באנשים האוהבים ללמוד. מקצתם אף ממשיכים ללימודי תואר שני בתחומים שונים. על אף הקושי בשילוב כל תחומי חייהם, לרוב הם סטודנטים טובים וחרוצים, ואף מסיימים את הלימודים בהצלחה ראויה לציון.
ויתרה מזו: הלימודים מסייעים להם גם בחייהם האישיים. הם הופכים להיות הורים טובים יותר ועובדים טובים יותר במקומות העבודה שלהם. הצלחת התכנית מדברת בעד עצמה, וכיום לומדים בתכנית זו סטודנטים מכל רחבי הארץ".
