האגדה מספרת שכל חיילת שמתגייסת תסיים את השירות שלה עם חמישה קילוגרמים יותר. הנשנושים בפריסות השחרור והדילוגים לשק"ם (שק"ל, שק"ל) בין משמרת למשמרת, מקשים על הבנות במדים לשמור על הגזרה, או כך לפחות על-פי המיתוס.
רוב הבנות שמתגייסות נשבעות לעצמן שלהן זה לא יקרה, בדרך כלל תוך כדי ישיבה על במבה וקולה בפרגולה ליד המגורים. אגדה אחרת מספרת שצה"ל הוא המשדך הטוב ביותר.
הרשו לי להרוס לכם את שתי האגדות, ויסלחו לי שלגייה ופטר והזאב. רגע לפני תחרות "מלכת היופי 2007" (שלישי הקרוב, מעל מסך הטלויזיה שלכם) כינסנו חמש מתמודדות, חמש חיילות שכנראה לא ראו חדר אוכל צה"לי מהו, שעלו על מדים בתקווה לייצג את ישראל בתחרות מיס יוניברס ולפעול למען שלום עולמי.
מתוך 20 המתמודדות הטוענות לכתר, נדמה כי יש סיכוי לא רע שלפחות לאחת הזוכות תהיה צ' גדולה על הגב. אם כך, הצלחנו להרוס את האגדה הראשונה. ולמה גם האגדה השנייה נהרסה? כי ריאיון עם חמש בחורות לא הצליח להניב דייט אחד. ואני בספק אם הן היו נותנות לי אפילו את תואר "חביב הקהל".
הבנות. הפעם על מדים.
מנסות לנפץ את המיתוס
אם הגעתם עד לשלב הזה של הכתבה ולא הסתפקתם בתמונות, אז בואו תכירו גם אתם את חמש החיילות הטוענות לכתר. טוראי הדס ירושלמי, טוראי ליהיא פרייברג, סמל מגלי מולדבסקי ורב"ט מיטל סדון. החמישית היא רב-שוטר דניאלה וסילב, שאת שירות החובה שלה היא מבצעת במשטרת ישראל. במהלך כל הריאיון הן מנסות לנפץ כל מיתוס אפשרי על דוגמניות. אני לא כל-כך השתכנעתי. בכל אופן, רגע לפני התחרות הגדולה, ההתרגשות ניכרת על כולן."יש כל הזמן פרפרים בבטן", אומרת פרייברג, "ואין ספק שככל שנתקרב לתחרות המתח יגבר, וכולנו בטח נהיה לחוצות".
"כשהתחלנו את ההכנות לתחרות, העבודה הייתה בשעות סבירות", מסבירה רב"ט סדון. "ככל שמתקרבים לתחרות קורה שאנחנו עובדות לפעמים משמונה בבוקר עד עשר בלילה".
תכלס, לא הייתן מעדיפות להשתתף בתחרות שיעריכו אתכן בזכות השכל שלכן?
"תמיד קיימת הסטיגמה שכל הדוגמניות סתומות", אומרת מולדסבקי ומתרעמת על עצם השאלה, "אז בוא נהרוס לך את האשליה. אנחנו יכולות להביא לך את תעודות הבגרות של כולנו ותראה איך כל אחת מאיתנו הייתה תלמידה מצטיינת. במיונים לתחרות לא מסתכלים רק על היופי אלא גם על האופי של הבחורה".
סדון: "מסתכלים על איך שאת מדברת, מציגים שאלות על השכלה וידע כללי, ומתרשמים ממך על סמך כל הנתונים. התחרות היא לא כמו שחושבים, שבאים, מסתכלים על הבחורה אם היא יפה או לא - ובוחרים את המלכה.
"אנחנו יושבות עם השופטים ארבע שעות וצריכות להרשים אותם בהתנהגות ובאופי. אני מודה שגם אני הופתעתי לראות שמנסים להתרשם ממך באופן כללי ולא רק לפי המראה. ברור שיופי זה שיקול מאוד מכריע, אבל אני בספק אם מישהי שהייתה מדברת בכפרה ומאמי הייתה עוברת".
פרייברג: "תמיד אומרים שהתחרות מוזילה את ערך האישה אבל אני לא חושבת שזה נכון. אנחנו לא כמו בתוכנית 'הדוגמניות'. שם מחפשים את התככים והמזימות. אין כאן אחת שהיא אנורקסית ואני יכולה להבטיח שאף אחת כאן לא מקיאה אחרי שהיא אוכלת. אנחנו כאן בשביל לייצג את המדינה וכל אחת נותנת את הטוב ביותר שלה. בדיוק כמו כשישראלים מייצגים את המדינה בתחרויות ספורט, ככה גם אנחנו. זו לא תחרות של תהיי יפה ותשתקי. חשוב גם לדעת להתבטא ולדבר".
"וגם בוחנים אותנו באנגלית", מזכירה השוטרת וסילב, "וחשוב לזכור שבתחרות השופטים קובעים מי תהיה המלכה ולא הקהל בבית, שבאמת מתרשם לפי החיצוניות בלבד".
אבל מתוך 30 אחוז רייטינג, 20 אחוז הם גברים שלא ממש מעניין אותם אם אתן חכמות או לא, ו-10 האחוזים הנותרים הם בנות שמנסות לראות מי לא עשתה טוב גבות ומי הולכת עקום.
ירושלמי: "ברור שרוב הצופים הם גברים, ודי צפוי שהבנים מסתכלים על הגוף והבנות צופות בשביל לרדת עלינו. אין מה לעשות, לחיצוניות יש חלק מאוד מכריע בתחרות, אבל אנחנו מתכוננות לזה שלושה חודשים. עברנו סדנאות בתקשורת, למדנו איך לדבר נכון ואיך לשבת וללחוץ יד כמו שצריך, וגם איך לדבר מול קהל".
לא מתביישות בגופן
"אני בחרתי להגיע לתחרות ואני בחרתי שיסתכלו על הגוף שלי, פשוט כי אני גאה בו ואין לי ממה להתבייש", מכריזה סדון. "גם בחלק של האירוע שאנחנו לובשות בגדי ים, אני לא ארגיש נבוכה כי זה משהו שאני בחרתי".מולדבסקי: "כן, רק שכאן זה בטלוויזיה ואת בבגד ים עם עקבים".
סדון: "אם בחרנו להגיע לכאן אז כנראה שאנחנו שלמות עם עצמנו והמטרה שלנו היא להצליח בעולם הדוגמנות, וכמה שנהיה חכמות אין מה לעשות, בעולם הדוגמנות צריך להיראות טוב. הרי אף אחד לא יגיד 'וואי, איזה חכמה הדוגמנית של פלפל', אלא הוא יגיד 'איזה פצצה'. בסופו של דבר התחרות מייצגת בעיקר יופי".
פרייברג: "כדי להצליח בדוגמנות הבחורה צריכה להיות גם חכמה, לדעת מתי לנצל את הרגע, ועל איזה הזדמנויות כדאי ללכת ועל איזה לא. צריך טיפת אינטליגנציה".
וסילב: "חוץ מזה דוגמנית גם צריכה לדעת לשווק את עצמה. ביומיום את מדברת עם סוכנים ועם מנכ"לים של חברות שרוצות שתייצגי אותן, ובאירועים כאלה את צריכה להיות גם ייצוגית, ואז באה לידי ביטוי גם האינטליגנציה שלך".
ירושלמי: "בגילי קודם כל חשוב היופי וכרגע אני מתרכזת בזה. אולי כשאהיה בת 03 אני אשתתף ב'מי רוצה להיות מיליונר'. יש לנו את השילוב של יופי ושכל ואני מאמינה שאנחנו דוגמה טובה לשילוב בין השניים".
"אבל למה לחכות לכסף מ'מי רוצה להיות מיליונר', אם אפשר לעשות כסף מלהיות יפה", תוהה סדון.
להיות ייצוגית ומרשימה
לראיין חמש בנות שמתחרות על התואר מלכת היופי של ישראל זו עבודה לא קלה, כי בכל זאת, העניין דורש ריכוז רב ואני הרי עבדכם הנאמן. בשלב זה החלטתי ללכת על בטוח ולשאול אותן אחת-אחת את השאלה הקלישאתית, למה דווקא את צריכה לזכות. וכמו שלכדורגלנים יש את התשובה הידועה, "זה לא אני, זה כל הקבוצה", כך גם למתמודדות שלנו. אה! איזו הפתעה, 'כדורגלנים' ו'דוגמניות' במשפט אחד. "נו, תגידו את התשובה על יופי ואופי", אומרת מולדבסקי, והבנות מצייתות.
ירושלמי: "אני מאמינה שאני מאוד ייצוגית ומרשימה, ואני חושבת שגם מבחינת היופי אני יכולה לייצג את המדינה. יש לי אופי ייחודי ואני בטוחה שיש בי את השילוב המנצח בין שניהם".
בין האוכל בבסיס לוופל של השק"ם, איך אתן מצליחות לשמור על הגזרה כל הזמן הזה?
מולדבסקי: "גם פה אנחנו נהרוס לך את הסטיגמה; יש מתמודדות שטוחנות פה אוכל כל הזמן".
סדון: "אני יכולה לגלות שהיום אכלתי שוקולד בפעם הראשונה אחרי חודשיים והתענגתי על כל ביס".
וסילב: "ואני אכלתי אתמול שתי חפיסות של קליק. אין מה לעשות, אנחנו חייבות לשמור על עצמנו, למרות שכאן בתחרות נותנים לנו אוכל מצוין, ולאו דווקא את החסה והמלפפון שהיינו בטוחות שנאכל. מפנקים אותנו כאן בקרואסונים ועוגות ומאוד הופתענו מזה".
פרייברג: "לא יודעת מה איתכן, אני עדיין חיה על סלט".
ומה עם מריבות בין הבנות? הרי לא יכול להיות ש-20 בנות יהיו ביחד שלושה חודשים ולא יהיו בעיות.
ירושלמי: "באמת שאין בכלל קנאה או מריבות בין הבנות. עד עכשיו לא ראיתי שום ציפורן שנשלפה. לא תצליח למצוא תככים בינינו".
וסילב: "אולי זה יפתיע אבל כל הבנות עוזרות ומפרגנות אחת לשנייה ונותנות עצות לפני צילומים. האמת שלפני שהגעתי פחדתי שזה היה כמו בתוכנית ריאליטי, אבל זה ממש לא ככה".
סדון: בנות זה אמנם עם קשה אבל לא תראה כאן מריבות. לפני שבוע נסענו כולנו לתאילנד ודווקא שם ראית כמה הבנות מפרגנות אחת לשנייה. אם מישהי נתקעה בלי חולצה, עוד לפני שהיא דיברה פתאום 20 חולצות נזרקו לחדר שלה. אם יש מישהי עם לכלוך על הבגד, הבנות ישר יעירו. אין מצב שהבנות ייתנו לה להצטלם ככה".
אני לא ממש קונה את זה. אין בכלל קנאה?
וסילב: "בוא נגיד שאם יש, אז לא מרגישים את זה".
גם בבסיס הכל נהדר, אומרות הבנות. המפקדים, כמובן, מפרגנים, החברות מחכות לתחרות, והפרחים על הזכייה לצה"ל.
סדון: "אין ספק שהצבא תרם לי המון, בעיקר בביטחון העצמי. אני משרתת כמדריכת קשר, ולעמוד מול קהל היום, אחרי שאני כבר משרתת תקופה ארוכה, זה דבר קל עבורי. לדבר מול השופטים זה כלום לעומת להעביר שיעור למילואימניקים".
וסילב: "אני שוטרת סיור במרחב ירקון, ולפני השירות הייתי הרבה יותר שקטה וביישנית. כשאתה נוסע עם הניידת לאירועים ולפעמים גם נותן דוחות, אתה מקבל הרבה ביטחון עצמי. מאוד קל לאבד את עצמך בתוך 20 בנות, אבל השירות לימד אותי שצריך גם להראות את עצמך בשטח".
עכשיו בלי קלישאות, מה הדבר הראשון שתפעלו למענו אחרי שתזכו?
"אין ספק", אומרות כולן, "שלום עולמי".
