עליסה חסרת המזל
בדפנות רוחה היא כנראה ידעה,
אך דחקה הכל הצידה ומעכה לכדי פיסת אוויר אחרונה שנשתמרה בריאותיה עוד זמן רב אחרי.
אני לא יודע אם דם הורג את הדשא וגם היא כנראה לא ידעה ולא הבינה את פירוש העניין.
שורשי סיבת מחנק התודעה לא נחתו לידה, אלא נשארו שם, על הגג.
אולי הם נקלטו במשטח הזפת השחורה ובזכות גשמי מדבר ודודי שמש מטפטפים הצמיחו ושלחו ענפי קינה וחסד, עלים שדופי כפיים, עלי כותרת בוסריים.
לימים היא תיקרא עליסה חסרת המזל.
לא אחר ארנב לבן היא תרוץ ולא על מצע רך היא תנחת. רק למרגלות הזמן היא תיוולד מחדש, תיאנח ותגנח, תבסס את דמה על אדמת נוי וצמחי תבלין.
עיניה המרוסקות יישארו פקוחות לנצח. דרכן יביטו בה הרכלנים, הצדקנים, המצקצקים בלשונם.
בראשי, עליסה חסרת המזל היא אישה עם קטרקט בנשמה. היא חותכת ירקות לסלט עם פגיון ונשואה לאהבה אלימה. כמטאפורה שחוקה ייקרא שמה בפי קול - בת זונה!
היא וויתרה על חייה וללא התחשבות גם על חיי, ילד קטן, עד ראייה בעל כורחי.
יום שבת.
שמש של בוקר.
קדושה זעירה נשמטת מחריצי תמימותי.
תבוסת אופייה של עליסה תהלך אימים מרגע זה ואילך בזיכרונותיי, בחלומותיי -
היא תקפוץ אל עתידה ותתנפץ אל חלומותיה. בעיני היא תתגלה כשבורת לב ועצם, קרועה מבפנים.
נראה בשבילה שהבכי מיותר. לא היה דמע, כי אם דם.
אותם הברזלים התומכים בגופה מעטרים גם לב חלש המגן על נפש כתושה. וזו, נשענת על פיגומי נקמה, יודעת כי יבוא יום וייאספו כל חלקיה אל אבותיהם.
ואם את נקמתו של ילד קטן לא ברא השטן, זה משאיר רק את האלוהים.
אין אלוהים ואין שטן.
יש רק ילד קטן ועליסה חסרת מזל.
מתוך הקובץ "זה נעים להרגיש שאתם קיימים" שייצא לכבוד מפגש הקריאה עם תלמידי מחלקת הכתיבה של מנשר.
