רגע לפני שחמישה שגרירים יגישו לו את כתבי האמנה שלהם, עומד נשיא המדינה, משה קצב, במרכז בית הנשיא, כשבינו לבין מצלמות הטלוויזיה והעיתונאים הרבים מפרידה רצועה דקה מבד וצמד מאבטחים. כל צלם מכוון את עדשת המצלמה כצלף לפני ציד כשפני הנשיא במרכז הכוונת, והעטים כבר מושחזים לכותרת הראשית של מחר. הכל מחכים למוצא פיו של הנשיא בדבר ההאשמות החמורות נגדו.
לפתע ניגש אליו מזכירו הצבאי, תא"ל שמעון חפץ, ולוחש באוזנו עדכון בדבר פעולת צה"ל בציר פילדלפי, כשאת רעש הכדורים השורקים מחליפים הבזקי הפלשים. "כאדם שקרוב לנשיא, ואפילו כאזרח פרטי, אני פגוע אישית מהמתקפה התקשורתית עליו", אומר תא"ל חפץ. "משה קצב הוא איש בית, איש משפחה, אחד שצמח מלמטה. אתה מרגיש שיש כאן קמפיין תקשורתי נון-סטופ. מה שעושים לו כואב לי אישית, ואני רק יכול להצטער על כך".
שמעון חפץ. עומד מאחורי הנשיא.
הפך לחבר קרוב
תא"ל חפץ, שמתוקף תפקידו כלוחש הסודות הרשמי של הנשיא קצב הפך לחברו הקרוב, עבר עמו כברת דרך ארוכה לאורך הקדנציה. כעת גם הוא, כמו כל אזרחי ישראל, ממתין לראות כיצד תסתיים פרשיית החשדות באונס, בהטרדות המיניות ובהאזנות הסתר, מולן עומד האזרח מספר 1 במדינה. בינתיים הוא בעיקר כואב את כאבו של ידידו הטוב. "אלה בהחלט ימים לא קלים בבית הנשיא", הוא מודה בצער, "אבל לא כך צריכים לנהוג בנשיא המדינה. אין ספק שאני מגיש כתף תומכת לנשיא בימים אלה, למרות שאנחנו לא מדברים על הנושא. לא נוח לי מה שעושים לו, ואני מצר על הדרך שבה הדברים מתנהלים נגדו. לפתוח עיתון בבוקר ולראות גיליון אישום מבלי שאתה יודע אם זה נכון בכלל, זה דבר שכואב לך. אני מעריך את הנשיא כאדם, כאחד שבעשר אצבעותיו הגיע לאן שהגיע. אני מאחל לו שמתוך כל הדברים הללו הוא ייצא חזק ומחוזק, שבסוף התקופה יוכל להרים את ראשו ויהיה ככל אחד מהעם הזה".
בעבור תא"ל חפץ, שזכה להיות גם המזכיר הצבאי של הנשיא עזר ויצמן ז"ל ושל שר הביטחון יצחק רבין ז"ל, אין יום שהוא אינו מתגעגע לשטח, לטנק הכל-כך אהוב. כשהוא מדבר בגאווה על חיל השריון, החדר כאילו מתמלא בריחות של נוסטלגיה.
"יש מקום לטנק גם במלחמה הבאה, וגם לזו שאחריה", גורס תא"ל חפץ. "הדיבורים על כך שאין מקום לטנק במלחמה הבאה מפריעים לי מאוד. לצערי, במלחמה האחרונה חלק מהמשימות שהטנקים קיבלו לא היו פרופר על טהרת הלחימה אלא בעיקר בחילוץ פצועים, אבל אין לי ספק שמקומו של הטנק ימשיך להיות עמוד האש בקרב היבשה, גם בעוד עשר שנים".
תא"ל שמעון חפץ, 56, גדל בכלל בשכונת מאה שערים הירושלמית כבן למשפחה דתית. בגיל התיכון עבר עם משפחתו לקריית יובל ולמד בפנימייה החקלאית בעין כרם. בתקופה זו החל להתרחק מהדת והוריד את הכיפה, אף שהקפיד בשמירת השבת. הוא התגייס לחיל השריון וצמח בחטיבה 7, עד שנפצע קשה במהלך מלחמת יום הכיפורים, אז שימש מפקד פלוגה.
כשהיה ברור שכבר לא יחזור לשטח, המשיך חפץ בתפקידי מטה שונים, כשבין היתר שימש ראש לשכתו של האלוף יקותיאל אדם ז"ל, והעוזר לנספח הצבאי בוושינגטון, האלוף (מיל') מנדי מרון, בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. כשחזר לארץ ביקש ממנו שר הביטחון דאז, יצחק רבין, להיות שלישו הצבאי. חפץ המשיך בתפקיד לצדו של משה ארנס, ולאחר שנבחר לראשות הממשלה ב-1992, החליט יצחק רבין להעניק לו דרגת תא"ל אישית. חצי שנה לאחר שהתמנה עזר ויצמן לתפקיד נשיא המדינה, הוא התבקש אישית על-ידי מפקד חיל האוויר לשעבר לשמש מזכירו הצבאי.
אז מה בעצם עושה מזכירו הצבאי של הנשיא?
"ברור שהנשיא, כאישיות הבכירה בישראל, חייב להיות מעודכן בכל החומרים הביטחוניים הקיימים. הנשיא מקבל עדכונים שוטפים על כל מה שנעשה, מקיים בכל חודש פגישות עם דרגי הביטחון הבכירים ביותר. שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, ראש המועצה לביטחון לאומי, כל אלופי צה"ל, מפכ"ל המשטרה. הנשיא נפגש עם כולם והוא מודע לכל התפתחות בשטח.
"חשוב לזכור שכל אירוע חריג עלול להוביל לתקרית דיפלומטית. היום יש למעלה מ-2,000 חיילים ספרדים בלבנון, בנוסף לכוחות צרפתיים ואיטלקיים. סגן מפקד הכוח הרב-לאומי בסיני הוא מניו זילנד, והיום הגיע לכאן שגריר המדינה והנושא עלה.
"הנשיא חייב להיות בקיא בפרטים כדי שיוכל לסייע. למשל ההתנתקות. הנשיא ואני היינו מעורבים אישית בתהליכי הרגעת הרוחות בין הצבא למתנחלים. הקמנו כאן צוות בשיתוף עם הרב חיים דרוקמן, האלוף (מיל') יעקב עמידרור והשופט בדימוס צבי טל. הציבור בישראל רואה בנשיא דמות מעל לכל גורם ממשלתי ופוליטי, והנשיא תורם בכל מה שהוא יכול ומעודכן כמעט כמו ראש ממשלה".
"מעבר לכך", ממשיך חפץ, "אני נפגש עם הנשיא לפחות פעם ביום ואנחנו מדברים פנים אל פנים בנושאים ביטחוניים, ואני מעביר לו חומרים מסווגים. אם יש אירוע חריג במהלך היום, אני נכנס באמצע דיון, חשוב ככל שיהיה, על מנת לעדכן את הנשיא".
מתגעגע לעזר
על קיר משרדו של תא"ל חפץ תלויות תמונות רבות, אולם התמונה הבולטת ביותר היא של המזכ"ץ והנשיא לשעבר ויצמן, כששניהם מחויכים, עם הקדשה אישית. "שמעון נאמני, החרוץ, היעיל והבקיא", כתב ויצמן. מעליו, תמונתו של הנשיא קצב לבד, בצירוף הקדשה אחרת, הרבה יותר פורמלית, "לתא"ל חפץ, בהוקרה.""אני מאוד מתגעגע לעזר", מספר חפץ, "הוא תמיד כינה אותי 'השריונר שיישר לי את כנף המטוס'. הדמות הכריזמטית שלו, הציורית והבלתי צפויה. היה בו משהו מיוחד".
גם תקופת ויצמן ידעה פרשיות מביכות. מעבר לפליטות הפה הבעייתיות של הנשיא לשעבר, המזכ"ץ חפץ היה שם גם כשפרצה לתודעה הציבורית פרשיית הכספים שקיבל הנשיא לשעבר מהמיליונר אדוארד סרוסי. היום מתקשה חפץ להשוות בין התקופות.
"זה מצער אותי", הוא אומר במבט קודר, "אלה דברים שאתה לא צופה אותם, ושתי התקופות אינן דומות ושתיהן לא נוחות בפני עצמן. כך או כך, אני והנשיא קצב לא שינינו מדפוסי העבודה שלנו כלל, למרות כל הבלגן מסביב. אין דבר שמונע ממני להעביר לו דיווחים.
"פער הגילאים בינינו הוא יחסית קטן, ושנינו אפילו לחמנו באותה אוגדה במלחמת יום הכיפורים, כך שאנחנו מאוד קרובים אחד לשני. לפעמים הוא מרים אליי טלפון ואנחנו יושבים יחד, משוחחים על הא ודא. הוא אדם מאוד פתוח, ואנחנו מדברים כמעט על הכל. הוא אדם מאוד לבבי, שהגיע לאן שהגיע בזכות עצמו. מפריע לי שמנסים לשים לו רגליים. אם מה שמספרים זאת לא האמת, והאמת שלו היא האמת האמיתית, אז כן, זה מפריע לי. נוח לי להיתלות באילנות הגבוהים של נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, והמשנה לשעבר, מישאל חשין, שטוענים שהתקשורת כבר הרשיעה את הנשיא".
יכול להיות שהאירועים שבהם מאשימים את הנשיא אכן קרו ואתה לא היית מודע להם?
"יכול להיות. עובדה שכרגע אני יושב כאן במשרד שלי והוא נמצא למעלה במשרדו. אני בטח לא יכול לדעת מה קורה שם".
יפתיע אותך אם המתקפה על הנשיא תתברר כנכונה?
"אני לא רוצה להיכנס לדברים ומציע להמתין. אני לא רוצה לערב נושאי צבא וביטחון בדברים אחרים".
קשור למשפחות השכולות
משרדו של חפץ נמצא בקומה הראשונה של בית הנשיא, שתי קומות מתחת ללשכתו של קצב. על קירות המשרד הצנוע והמטופח תלויים מכתבי הוקרה של משפחות שכולות רבות. חפץ שולף קלסר עב כרס עם סיפורי משפחות ההרוגים מהמלחמה האחרונה. יחד עם הנשיא ביקר אצל כולן, שאל ודרש, ומאז הוא נמצא בקשר עם רבות מהן. "אנחנו מקפידים לבקר כל משפחה ומשפחה בזמן השבעה", הוא מדגיש, "ובמלחמה האחרונה כל יום היה כמו פקודת מבצע להגיע למשפחות, ולצערנו, היינו כמעט בכל נקודה בארץ. ביקור הנשיא בבית הפך להיות אירוע בעל ערך מחזק עבור המשפחות. חשוב להם שהנשיא יפקוד את ביתם. מכל משפחה יש לך זיכרון, ומכל ביקור אני רושם לעצמי מה היו הבקשות שלהם. עבורם אני הכתובת לכל בעיה שעלולה לצוץ. אני כמו האבא שלהם בבית הנשיא".
חפץ מדלג מסיפורו האישי של הטנקיסט שנהרג בלבנון, ועד לאביו של ההרוג מסיירת אגוז, שלמענו הטיס את נשיא המדינה עד לקיבוץ להב. הוא שולט בפרטיהן האישיים של משפחות החללים כקצין הבקיא בתוואי של שטח לחימה מוכר, זוכר כל בקשה, ופותר כמעט כל בעיה שמעלה המשפחה השכולה. "אירוע קשה במיוחד", הוא נזכר, "היה בבית משפחת שרייר, שהבן יפתח ז"ל מסיירת אגוז נהרג יום קודם. רגע לפני שנכנסנו לנחם את המשפחה, קיבלתי הודעה על הקרב הקשה בבינת ג'בל, שבו נהרגו 11 לוחמי גדוד 51, ואני יודע שהאח התאום הוא קצין בגדוד. לנשיא זה היה מאוד קשה, להסתכל בעיניים של אלמנה צעירה, של משפחה אבלה. ישבנו כולנו בחדר, מביטים אחד בשני ומחליטים לא לומר למשפחה כלום, אבל מסתכלים בעיניים של המשפחה והכאב עמוק".
חפץ מספר כי לגברת הראשונה קשה במיוחד במעמדים מהסוג הזה. "גילה מתקשה לבוא לניחום אבלים. היא לוקחת את הדברים ללב וזה כואב לה מאוד כאמא. גם הנשיא, למרות מעמדו הפורמלי, מתקשה לשלוט ברגשותיו. לפעמים הוא מוציא ממחטה על מנת לנגב את האף, אבל אני יכול להגיד לך שהוא בעצם מזיל דמעות. הוא אדם מאוד אבהי, המשפחה עבורו זה מעל לכל".
מלבד העיסוק במשפחות השכולות, תא"ל חפץ לקח על עצמו גם את קידום נושא החיילים הנעדרים והחטופים. בין היתר פעל אישית למציאת ולהעלאת גופתו של הנווט סרן ערן כהן ז"ל, שנהרג במהלך מלחמת יום הכיפורים.
"בשלב מסוים הבנתי ששנים המצרים די מרחו אותנו. אני ועזר החלטנו לשים את הנושא על השולחן מול המצרים, ובאחת הפגישות של ויצמן עם מובארק הוא הודיע להם שהוא משאיר אותי במצרים לתקופה מסוימת על מנת לקדם את הנושא. ב-95' הצלחנו להעלות את גופתו לקבורה בקיבוץ דגניה, ועבורי ועבור משפחתו זו הייתה סגירת מעגל. אתה מרגיש שיצאת למשימה, דבקת בה ולבסוף השגת את המטרה".
במסגרת דאגתו לשבויי ישראל, נסע חפץ לביקור במצרים, ביחד עם הנשיא לשעבר ויצמן, על מנת לקדם את שחרורו של עזאם עזאם, שהיה כלוא אז במדינה. כשהבינו שעזאם לא ישוחרר בקרוב, ביקש חפץ להשיב דבר אחר לארץ הקודש. "במוזיאון הצבאי בקהיר הוצג אז ספר התורה שנלקח ממוצב המזח במהלך מלחמת יום הכיפורים, והעציב אותי לראות ספר תורה שנלקח כשלל במלחמה. הרגשתי שזו פגיעה בעם היהודי ולא עוד משהו מהמלחמה. פניתי וביקשתי ממובארק לחזור לארץ עם הספר, ואכן לאחר כחודש קיימנו טקס מאוד מרגש בבית הנשיא עם חיילי המוצב וספר התורה, ועבור כולנו זו הייתה סגירת מעגל של ממש".
במסגרת אירועי בית הנשיא אף דאג המזכ"ץ לטקס מיוחד למצטייני שירות בתי-הסוהר, ולהזמנת הורי החיילים המצטיינים ביום העצמאות ליטול חלק של ממש באירוע, ולא להמתין לילדים הנרגשים מעבר לגדרות בית הנשיא. בנוסף, העביר בשנים האחרונות את ברכת הנשיא לכל אחד מהמפקדים בזרועות הביטחון בראש השנה. "לכל אחד מהמפקדים מחכה מדי חג הודעה מנשיא המדינה בזימונית. אין לי ספק שהדבר מעלה את המורל בקרבם ומשמח שבכיס רוטטת לך הודעת חג שמח מהנשיא".
אם לא ירצו בי אלך
בשבועות האחרונים הועלו נגד חפץ טענות הנוגעות למעמד תפקידו, שכן התקן לדרגת מזכ"ץ נשיא הוא אל"ם. "נכון שהתקן הוא של אל"ם, אבל אני קיבלתי דרגה אישית מרבין ולכן הנושא בכלל לא בעייתי. ברור לי שהנושא הועלה כעת בצורה מכוונת כחלק מהמתקפה על הנשיא. הרי למה לא שאלו את השאלה הזו לפני שנה? מנצלים אותי על מנת לפגוע בנשיא דווקא בעת הזו, ודווקא תחת הכותרות בהן הוא מואשם. הדברים בכללם נעשים בצורה פוגעת מאוד. אני נמצא פה לבקשת הנשיא. אם מחר הוא יחליט שהוא לא רוצה בי, אני אלך בלי שאלות".הנשיא, מזכיר חפץ, הוא לפני הכל, בן-אדם. "משה קצב הוא אדם נעים הליכות, איש שמקובל מאוד בקרב הציבור, אחד שצמח מהעם. כמו שהוא אומר לפעמים, זה נראה כאילו יש אנשים שרוצים לראות אותו תלוי בכיכר העיר. אני מקווה שמתוך האמון הפנימי שלו, ואם הוא מאמין בצדקתו, שזו תצא לאור, ושהוא יחזור להיות כפי שהיה".
אתה רואה את עצמך חבר של הנשיא גם לאחר שיסיים את הקדנציה?
"בהחלט".
ותעמוד לצדו גם אחרי?
"בהחלט".
ואם תתבקש להביע בו את תמיכתך בבית-המשפט, אם יוגש נגדו כתב אישום?
"בוא לא נערב שמחה בשמחה. אני מציע להמתין עם הדברים האלה, אבל אפשר להגיד שזה לא ישנה את היחס שלי אליו או כלפיו".
