מי מאיתנו אינו מכיר את המושג תשר או טיפ. אך האם עצרנו אי פעם לחשוב מה עושים עם אותו כסף קטן אשר אנו משאירים מאחורינו במסעדות, בתי קפה ובבארים. האם שאלנו למי הכסף הזה. לכאורה, נראה הדבר ברור וטריוויאלי, התשר ניתן כמתנה לאותו מלצר או נותן השירות המשרת אותנו. אנו גומלים לו, במתן התשר, על אדיבות, מקצועיות ולעיתים רבות על סבלנות אין קץ.
רבים מבעלי המסעדות ובתי הקפה ועוד מקומות אשר נהוג בהם לתת תשר, מנצלים את הנושא לטובתם וחוסכים אלפי שקלים בחודש של מתן משכורות לעובדים. הם מוציאים פעמים רבות תלושי שכר מינוריים על מנת לשלם את הביטוח הלאומי ואת שאר המשכורת דואגים לקבל מהטיפים של המלצרים. כלומר, המעביד סומך ידיו על המלצר אשר ידאג לעצמו לשכר והוא כאחראי וכמעביד איננו מוציא ולו שקל אחד מכיסו. כך המעסיקים מנצלים את העובדה כי הטיפ, שהוא נדבת לבו של הלקוח למלצר, הוא מתנה ואינו תחליף לשכר. על הטיפ להגיע ישירות למלצר ולא למעסיק.
ראוי לציין כי בעבר הוקמה ועדה ציבורית לבדיקת יחסי העבודה בענף המלצרות, בראשותו של פרופ' אברהם פרידמן, שהיו חברים בה נציגי ארגוני העובדים והמעבידים הנוגעים בדבר. הועדה מצאה כי במקרים רבים אין העובדים בענף זה משתכרים שכר מינימום כחוק. הועדה מצאה כי יש צורך לקבוע בחיקוק, במפורש, ש"מענק כספי המשולם לעובד ישירות ע"י מקבל השירות לא יבוא בגדר שכר עבודה". הממשלה קיבלה את המלצות הועדה אך עדיין לא הסדירה את הנושא בחקיקה.
בתי הדין לעבודה, לעומת זאת, פעלו ופועלים על מנת להחזיר את המונח "טיפ" למקומו הראוי ביה"ד הארצי לעבודה קבע כי טיפ שמלצרים מקבלים לא נחשב כשכר, וזאת בהמשך לפסק הדין שנתן בית הדין האזורי לעבודה.
בתביעתה של מלצרית כנגד ד.ג.מ.ב אילת מסעדות, אותה הגישה ההסתדרות. בפסק הדין הראשון קבע בית הדין כי "תשר שנמסר ישירות למלצר מבלי שהוא עובר דרך קופת המעסיקה אינו יכול לבוא בגדר שכר עבודה.
פסק הדין קבע עוד כי:
"מדובר בתשלום שניתן על ידי הלקוח ולא המעסיק; מדובר בשיטה על-פיה לא ניתן לפקח על תשלום שכר מינימום ומשחררת את המעסיקה מאחריותה לתשלום שכר מינימום; השיטה מזמינה ניצול של המלצרים ולעיתים העדר תום לב של המעסיקים; מדובר בשיטה המזמינה אי-תשלום דמי ביטוח לאומי ופוגעת בגביית המס; מדובר בשיטה המטעה את הלקוחות הסוברים לתומם, כי ייעודו של הכסף שהותירו למלצר הוא תשר ולא סיוע למסעדה בתשלום שכרו".
בית הדין הגדיר במדויק כי במידה וטיפ יעבור דרך קופת המעביד, ניתן יהיה להביאו בחשבון לצורך חוק שכר מינימום, אם יתקיימו התנאים הבאים:
1.השכר (הרגיל + הטיפ) לא ייפול משכר המינימום.
2.בין העובד למעביד קיים הסכם אישי או שחל עליהם הסכם קיבוצי הקובע במפורש, שניתן להביא בחשבון השכר גם תשלומי הטיפ, ינוכו תשלומי מס מלאים משכר העובד, הזכויות של העובד יתבססו על ההכנסה משני המקורות.
בפסק הדין קבע נשיא בית הדין הארצי, סטיב אדלר, כי במקרים בהם המלצרים אינם מקבלים את מלוא הטיפ שקיבלו, יש בכך משום הטעיית הלקוח.
בפס"ד "קאץ' 21" קבע בית הדין כי סעיף 2 לחוק שכר מינימום קובע את הכלל הבסיסי והוא, הזכות לשכר מינימום לכל העובדים במשק, שלא הוצאו במפורש מתחולתו.
עוד נקבע, כי הזכות לקבל שכר מהמעביד היא זכות בסיסית ביחסי עובד-מעביד. לא יתכן כי תחום המלצרות יפתח "נוהג" העומד בסתירה מוחלטת לחוקי המגן חוק שכר מינימום) כמו כן, הזכות לקבל שכר בגובה שלא יפחת משכר המינימום היא זכות הקבועה בחוקי המגן, ואינה ניתנת לויתור ע"י העובד.
התשר אינו שכר עבודה, אלא תשלום שמקבל המלצר ישירות מן הלקוח. לאור כל האמור לעיל, קבע ביה"ד לעבודה כי העובד זכאי לשכר המינימום עבור כל תקופת עבודתו, וזאת בנוסף לתשרים שאותם קיבל מן הלקוחות עד למתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שרר חוסר ודאות באשר לאפשרות לכלול תשר אשר מקבל מלצר מלקוח בשכר המינימום. חוסר ודאות זה נוצר בעקבות פסיקה לא אחידה בבתי הדין האזוריים לעבודה. מקצת פסקי הדין חייבו את המעסיק לשלם למלצר שכר מינימום בנוסף לתשר שקיבל ואילו פסקי דין אחרים קבעו כי כל עוד התשר עלה על שכר המינימום אין חובת תשלום נפרדת ישירות מהמעביד.
פסק דינו של כב' השופט אדלר בעניין ד.ג.מ.ב. אילת מסעדות נ' ענבל מלכה שנזכר לעיל, קבע הלכה, לפיה תשר המשולם ישירות למלצר מבלי שעבר דרך קופת המעסיק אינו יכול להיחשב כשכר עבודה ועל המעביד לשלם לעובד לפחות שכר מינימום בנוסף לתשר, ואילו תשר העובר דרך קופת המסעדה יחשב כשכר לצורך חוק שכר מינימום.
עם זאת, עומדת על הפרק הצעת חוק לפיה יש לתקן את חוק הגנת השכר וחוק שכר מינימום ולקבוע כי תשר, כהגדרתו, לא יהווה חלק משכר העבודה של העובד. אין שוני רב בין הכללים שנקבעו בפסק הדין הארצי לבין הצעת החוק, ואם זו תתקבל לא ישונו פני הדברים באופן משמעותי אולם תיווצר ודאות גדולה אף יותר באשר לדרך תשלום שכר למלצרים.
הערה:
כל המידע שלעיל הינו כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה משפטית.
