תפקיד: חובש קרבי ואחראי מרפאה בגדוד 13 של גולני.
גיל: 21
מגורים: ירושלים
מצב משפחתי: רווק
על התפקיד: "יש לנו שתי מטלות: רפואת שגרה, שזה לטפל בחולים, ורפואת חירום, שכוללת השתתפות במעצרים ובכל פעילות מבצעית אחרת של הגדוד".
הכי אוהב בתפקיד: "העובדה שיש לי את היכולת להציל חיים".
לפני הלחימה: "תפסנו קו בג'נין. השתתפנו בכניסה לכפרים ובמעצרים. קו חי"ר רגיל".
בלחימה: "הוקפצנו לעזה ביום שבו נחטף גלעד שליט, ופעלנו שם במשך כמעט ארבעה שבועות. לפני כחודש העבירו אותנו לצפון. בכניסה הרצינית הראשונה נכנסנו לכפר מרכאבה שבלבנון. בלילות תפסנו בתים והתקדמנו וביום היינו מתבצרים בבתים ומתנזרים מפעילות. בלילה הרביעי, עשינו פשיטה על בתים עם מחסני ציוד של החיזבאללה. בדרך חזרה נקלענו למארב של מקלעים, רימונים וטילי נ"ט. נהרגו שלושה לוחמים, ביניהם הרופא שעבד איתי. קצין נוסף נפצע קשה ואני נפצעתי קל מפגיעה ישירה של רימון, שבנס לא התפוצץ והותיר אותי 'רק' עם חור בברך (התמונה שמימין צולמה לפני הפציעה, פ"ו). זאת הפעם הראשונה שיצא לי להיחשף לאש חיה, והפעם ראשונה שטיפלתי בפצועים ובהרוגים בעודי פצוע. בהמשך, כשהייתה לי דקה לנשום, ראיתי שכל המכנסיים שלי מלאים דם וחבשתי את עצמי".
בעקבות הפציעה: "אחרי שאתה עובר אירוע כזה, אתה מקבל פרופורציות לחיים - לא לעשות עניין מכל שטות".
מפחיד אותי: "בלבנון יש הרבה דברים מפחידים, אבל אסור לחשוב על זה כי אז קשה לצאת להילחם".
השירות הקרבי: "קרבי זה הווי וחוויה שלא תוכל לחוות בהמשך החיים. במשרד יהיה לך מספיק זמן לשבת גם אחרי הצבא".
מוטו: "תבלה בבית, תישן בצבא".
חלום: "להשפיע על מפת העסקים הישראלית, ואולי אחר-כך גם להשתלב בזירה הבין-לאומית".
