ארוחת קייטרינג מנוילנת שלא נאכלה, לחמניות שהתקשו, מגבונים לחים משומשים וברוסים ריקים של כדורי המאג. לאט-לאט נערמת הפסולת בתא הלוחמים בטנק של אחד המ"פים של גדוד עשת הכפוף לחטיבה 401, שעומד לו דומם בכפר מרכאבה, כשלושה קילומטרים מהגדר. דלת המסדרון האחורי נפתחת בחריקה ומצבורי האשפה מושלכים אל אדמת החמרה שגלשה מגינת אחד הבתים. ממול, מחלון הקומה השלישית בווילה מהודרת, מציץ פרצופו הלא מגולח של גבר מבוגר. תקשיבו, אני אומר לשריונרים אליהם אני נלווה, אני די בטוח שמישהו צופה עליי מהבית הזה. הוא מבוגר, בעל חזות מזרחית ולא מגולח. "נו, מילואימניק", מופטרת אליי התשובה בקור רוח.
המילואימניק סתור השיער מאייש יחד עם חבריו לפלוגה את הבתים בפאתי הכפר מרכאבה, שמצוי, לפחות על-פי שגרת הימים האחרונים, בשליטה ישראלית מוחלטת. מרכאבה מזכיר בחזותו כפר ערבי סטנדרטי בגליל. הבתים, בשלל גדלים וטקסטורות, פזורים במרחב באי-סדר. דחפורי הדי-9 הקימו בעבור הטנקים של גדוד עשת גבעות נאות ואדמדמות, להגנה מפני ירי נ"ט. לאחר המלחמה, רק מרבדי דשא ירוקים יחסרו לוועדת הנוי ביישוב להשלמת תמונת הטיפוח הבורגני. את חזותן השלווה שלהווילות רחבות הידיים מפירים נקבי הקליעים - מעין פצעי בגרות, חור על גבי חור, מעשה המא"ג שמותקן על גבי הטנק. במקרים החמורים יותר, של אקנה מתקדם, גם בורות של ממש שפער פגז במבנים הנטושים, שעד לא מכבר פעלו מהם מחבלים.
עוד כשאנו בנקודת הכינוס בשטח ישראל, מזהיר אותי סמל נועם, הנהג: "את הדרך לשם אתה לא תרגיש, אבל בדרך חזרה תחזיק חזק. האורות של היישובים מפריעים לי בנהיגה".
חברי הצוות עוד לא בטוחים לאן מועדות פניהם. ממסך המחשב בטנק המרכבה סימן 4, בפיקוד מפקד הפלוגה, סרן שי, ניכר דמיון רב בין הכפרים בדרום לבנון. סלסול שמו של הכפר התורן בהטעמה אוריינטלית, לא מותיר על פניהם כל רושם. סמל חן גורס כי ממילא יעסקו בתפקידם המסורתי; "אנחנו בדרך כלל נכנסים, עומדים על נקודה גבוהה ומפרקים את האזורים של המחבלים בשביל החי"רניקים".
בתוך הטנק בשטח לבנון
רעד קל בטנק
לצד הטנק שלנו, ביתי ל-2442 השעות הקרובות, ובעבור חברי הצוות במשך מספר השבועות האחרונים לסירוגין, עומד הטנקבולנס. רק אתמול פינה את פצועי גדוד 931 של הנח"ל מהכפר חולה השכן למרכאבה. כוח של הגדוד הפתיע באחד הבתים בכפר חוליית נ"ט שארבה ככל הנראה לטנקים של גדוד עשת. בתום הקרב נהרגו ארבעת המחבלים. שלושה חיילים נפצעו, ביניהם המ"פ, שנפצע באורח קשה. "עד עכשיו הלחימה הייתה בשבילי סטרילית. יריתי מרחוק. כל מה שהרגשתי היה הרעד הקל בטנק שלי כשיוצא פגז", מספר רב"ט ברק, איש צוות בטנקבולנס. "מאז אתמול אני מבין שזו מלחמה, ומלחמה זה גם נפגעים וכאב ודם. החילוץ היה מאוד קשה, היה ערפל כבד והנהג התקשה לראות". השעון מראה עשר לפני חצות, והמרכבה סימן 4 מתנהל בקלילות מפתיעה אל מעבר לגדר, אל תוך השטח הלבנוני. תפילת הלוחמים לפני יציאה לקרב מתרוננת בקשר ומרעידה את האוזניות. הדי-9 מוביל, כפו תחובה בעפר. בצהריים זוהתה תנועה על הציר, וכל אמצעי הזהירות ננקטים. פנינו נשואות אל המגנן (סוללות העפר שמקימים דחפורי הדי-9 סביב לטנקים לצורך הגנה) כדי לשהות במארב במשך היממה הקרובה, ואולי ממנו לחדור הלאה, אל עומק הכפר.
גדוד של גולני נע במעלה הציר בשובו מהכפר מרכאבה, שבו שהה בימים האחרונים, שבו גם ידע בשבוע שעבר נפגעים. גם בחילוצם היה מעורב הגדוד. "זה קרה בחמישי בלילה. המשימה שלנו הייתה להעביר אספקה לחי"רניקים במרכאבה. מיד כשסיימנו להוריד את האספקה, שמענו בקשר על ההיתקלות", מספר סגן עומר, סמ"פ לשעבר בגדוד, שעם תחילת הקרבות היה אמור לצאת לקורס מ"פים. "ככוח חילוץ, נסענו מיד למקום האירוע. פרסנו שלושה טנקים ככה שחצצנו בין הפצועים לבין מקור הירי מפאתי הכפר המערביים. נתנו אש לחיפוי כדי לאפשר את הפינוי. היה קשה להעמיס את גופות הלוחמים למסדרון הצר. עשינו את הכל תחת אש ותוך סיכון שלנו. מיד כשהגענו דיברנו עם הצוותים על חשיבות המשימה שלהם, על הערך 'ושבו בנים לגבולם'".
שיירת החי"רניקים בלתי נגמרת. הטנק עומד במקומו כדי לאפשר להם לעבור בבטחה. לוחמי השריון המומים. "פלוגת חי"רניקים! איזה סד"כ", הם מתנשפים בקשר בקנאה. "זה לא נגמר!", מתווספת עוד קריאת התפעלות בכל פעם שגולנצ'יק נוסף מגיח מבין השיחים. סמל חן, הטען, מאביס את קנה הטנק בפגז. "מרגע שעוברים את הגדר כל דבר יכול לקרות", הוא מסביר.
חייבר 1
לאחר שנבלע אחרון החי"רניקים באופק, מבקשים השריונרים להמשיך בתנועה. התותחן אמרי מזהה תנועה נוספת בשיחים. גולנצ'יק נטוש מאחור? מחבל אורב? בתום דיון נמהר, מסוכם כי מדובר בחיה. על טיבה של החיה, לא הספיקו השריונרים לעמוד בחשיכה. "יכול להיות שזה חייבר 1", מציע מישהו. "עד לפני 150-200 שנה היו בלבנון אריות ודובים", מוסיף סרן שי בטון ידעני. היום אנחנו קרובים לסוף חודש, הירח בוהק ממעל, מפיץ אור חזק ובהיר. סמל אמרי וסמל חן סורקים את הבתים עם הגיענו אל הכפר. אמרי את הבית הימני, חן את השניים שמשמאלנו. "הירח זורח כאילו זה אור יום, אז אף אחד לא סורק עם חצי גוף בחוץ", מתריע המ"פ שי.
כל נקודה חשודה שמסכנת את הכוח, זוכה לביקורם הלא נעים של צרור כדורים. הבתים ריקים בבירור, אך הדריכות רבה. כל וילון שמניעה הרוח או ציר חלון חורק מקים עליו את חשדותיהם של חברי צוות הטנק. "המשמעות של הנוכחות שלנו כאן היא לתפוס עמדה שולטת על כפר עוין", מסביר סרן שי. "אני מזכיר לך שרק לפני שלושה ימים גולני נתקלו כאן. הסיסמה היא 'גם כשזה מטוהר - זה לא מטוהר'".
"מרגע שעוברים את הגדר כל דבר יכול לקרות"
שרים במארב
במארב כמו במארב, ישנם הרבה רגעים מתים. אחד הלוחמים מציע לשחק משחק ברשת הקשר הפנימית: "בוחרים מילה ומתחלקים לשתי קבוצות. כל קבוצה בתורה צריכה לשיר שיר שמופיעה בו המילה שנבחרה, עד שנגמרים לאחת הקבוצות השירים". בחלקי נופלת הזכות לבחור ראשון את המילה. לאחר התלבטות קצרה אני תובע: "ירח". לאחר פינג-פונג קצר - בית הבובות פה ושלמה ארצי שם, מתקשה סמל נועם להיזכר במילות השיר של משינה: "ירח בא ממרג' עיון, פרנקו אומר תראה הוא נראה מג'נון". שלושה ימים אחר כך, גם הלחימה הקשה במרג' עיון, שנמצא שמונה קילומטרים בעומק השטח, תעלה לכותרות.ערפל סמיך אופף את הטנק. חן הטען מעמיס פגזים. הטען הוא הפועל השחור של צוות הטנק. תפקידו לסחוב, להעמיס, להרים וכיוצא בזה פעלים מאוסים שמבטיחים מאמץ קשה. "למרות כל זה, ולמרות שאני תותחן במקור, אין לי ספק שלהיות טען זה הכי מרגש", קובע סמל חן. "הכוח והצליל של הטעינה מזרימים אדרנלין. כשאתה טוען זה הכי אמוק שיש". "גם לנהוג במפלצת הזו זה תענוג", מוחה סמל נועם. "הדוושות כאן הן בדיוק כמו במכונית".
אני תוהה על החיסרון הבולט של הברית בין השריונר וטנקו - הפגיעה נעשית מרחוק, מבעד לשכבת ברזל - חדוות ההצלחה פחותה ובלתי מורגשת. "נכון שלא כמו חי"רניקים, אנחנו לא רואים את הלבן בעיניים של המחבל", אומר חן, "אבל עוצמת אש של טנק אחד היא עוצמת אש של פלוגת חי"ריניקים. משלושה קילומטרים אתה יכול להשמיד חוליית מחבלים שח"ירניקים יסבלו קשות מולה בקרבות פנים אל פנים".
ללמוד מטעויות
בקשר מדווח כי שיירת כלי רכב של האו"ם עומדת לחלוף על פנינו. שי מתבקש להגביר ערנות. "יכול מאוד להיות שבשיירה הזו מסתתר רכב שנושא מחבלים או אמל"ח תחת הכיסוי של כוחות האו"ם", הוא מסביר. כוח של גולני עושה את דרכו באותה עת בסמוך לנו. "לחדול את האש", נשמעת הקריאה בקשר: חשש מפני ירי דו-צדדי.תובנה שעולה אגב התעפצות במסדרון האחורי של הטנק: (פרט ל"יכול להיות שמרכאבה זה מרכבה בערבית?") "מרכבה סימן 4 הוא למעשה הטכנודרום". מהנדסי התעשיות הצבאיות הם כנראה צופים נלהבים של צבי הנינג'ה. מצפייה במצב מאוזן ודחוס מבעד לרשת המסדרון האחורי הבחנתי בבירור כי מולי לא שיא הטכנולוגיה הצבאית, אלא ביתו המעוגל של קריינג, המוח המדבר מתוכנית הילדים. הצריח המסתובב בניגוד לכיוון התובה, האורות המרצדים באדום וירוק, כל אלה קירבו אותי למסקנה החותכת הזו.
לשריונרים יש מערכת יחסים מורכבת עם הטנק שלהם. כשקצינים בכירים בחיל השריון מדברים במונחים של "אמון בטנק", כלומר אמון במכונה מברזל, אני חושש שהמונח הבא שישתרבב ללקסיקון הצה"לי יהיה "כנות הדדית" בין לוחם סטי"לים לבין ספינתו האהובה. המרכבה סימן 4 נוסה לראשונה בהיקפים כאלו באופן מבצעי עם תחילת המלחמה בצפון. עד תחילת הקרבות, הייתה סביבו הילה של חוסר פגיעות ועליונות ניצחת, שנגוזה במידת-מה, עם הטנקים הראשונים שנפגעו במהלך הלחימה.
לוחמי הגדוד עלו לצפון כשבוע לאחר תחילת הלחימה. עד אז תפסו קו חי"ר ביריחו. "נדמה לי שהחטיבה הוכיחה את עצמה בקרבות, ככה שאני מקווה שלא נחזור אחרי המלחמה לקווי חי"ר", אומר סמל נועם. לקראת הצטרפותו של גדוד עשת לקרבות, עמלו המפקדים רבות על השבת האמון ביכולותיו של הטנק ללוחמים. "זה הכלי הכי משוכלל שיש כרגע לצה"ל", אומר בביטחון חן. "זו תחושת עוצמה מופלאה להפעיל אותו".
"סימן 4 זה טנק כמו כל טנק, מטען מפרק אותו ונ"ט חודר אותו. העיקר הוא המקצועיות של האנשים", אומר מפקד פלוגה מ', סרן חוויאר. "לדעתי, הרבה מההכשרות של לוחמי השריון שירדו בשנים האחרונות מהתו"ל יחזרו כתוצאה מהמלחמה. המלחמה הזאת הוכיחה שיכולות השריון הרבה יותר אקטואליות ממה שסברו". הסמג"ד הנכנס, רס"ן אוהד, שכבר ארז את מיטלטליו בדרכו לריו-דה ז'נרו בעת שנודע על החטיפה בגבול, מסכם היטב: "יש לנו את הזכות העצובה ללמוד מהטעויות של הקודמים לנו".
חוזרים לישראל
לקראת הערב מתקבלת הפקודה לשוב אל גבולות הארץ, להמשך קבלת פקודות מהמג"ד, סא"ל אפי. עם חושך ראשון אנחנו יוצאים, בדרכנו אל הגדר. רגע לפני היציאה לדרך, יורה צוות הטנק מכת אש, כדי לאפשר למילואימניקים לצאת מהבתים. הלוחמים מאוכזבים מהיבול הדל: רק פגז אחד ומאות קליעי מא"ג. "אתמול היינו בחלק העוין יותר של מרכאבה, במרכז", מספר סרן שי. "ירינו ממנו לטלוסה, שהוא כפר במרחק חמישה קילומטרים ממרכאבה ושמונה מהגבול. רצינו שהם יבינו שלא רק הכפרים הסמוכים לגבול בסכנה".לאחר ירי הפגז נותר ממנו שריד בתא הלוחמים, צורתו מעוגלת, עם שוליים גבוהים. "זה נקרא כרכוב", מסביר סמל חן. "בדרך כלל המעשנים הופכים אותו למאפרה בגלל הצורה שלו".
בשעת לילה, אנחנו שבים למועדון הקיבוץ. בחדר הדואר מודבק פתק בכתב יד: "יום א', 6.8 - אין דואר היום - הוא נתקע בק"ש בזמן ההפגזה וחזר לראש פינה". בצדו השמאלי התחתון של הפתק הוסיף מישהו, בגוון עט אחר: "יום ב' 7.8 - גם היום אין דואר".
במועדון הסמוך מקיים סא"ל אפי תדריך לכוחות שתחת פיקודו לקראת היציאה למבצע חדש. גדוד עשת, שפעל עד כה במרחב הסמוך לגדר, צפוי לחדור למעבה השטח הלבנוני, יחד עם שאר הכוחות של חטיבה 401, כשיעדו הסופי של הגדוד הוא השתלטות על מרחב ממנו מתבצעים שיגורים רבים אל עבר ישראל. "אנחנו עוברים 'מוד'", אומר סא"ל אפי. "עד עכשיו עבדנו בצורה מאוד זהירה, ומעכשיו זו מלחמה. מעכשיו אנחנו ננוע גם ביום. במלחמה כובשים שטח - אנחנו נגיע לנקודות הרצויות ובדרך יהיו נפגעים - אין מה לעשות. אין לנו כוונה לכבוש כפרים בדרך, הכוונה היא לעמוד בפאתי הכפרים ולהשמיד מהם את מרחבי שיגור הרקטות".
בלהט דבריו, גולש סא"ל אפי לנימה אישית יותר. "יש לי אבא בן 74, שעבר את השואה, הוא גר באזור השרון. לא יכול להיות שהוא יצטרך לפחד לפני שהוא הולך לישון. אל תשלו את עצמכם, אנחנו לא עומדים לשעוט כמו במדבריות סיני. החיזבאללה טוב בירי נ"טים ובהנחת מטענים. הם יסבו לנו נזק, אבל אנחנו הרבה יותר חזקים מהם".
כשהקצינים מתפזרים. נותרים במועדון הקיבוצי האופייני רק מש"קית הת"ש וכמה נגדים. על הפסנתר הישן היא מנגנת מנגינה ידועה. בשל השעה המאוחרת, עוברת דקה עד שהשאר מזהים את שירו של מאיר אריאל ומצטרפים בלבם: "לילה שקט עובר על כוחותינו בצידון...".
במהלך ההכנה בשטח ישראל
אחרית דבר
עם הורדת גיליון זה לדפוס התקבלה בשורה קשה: המ"פ, סרן שי ברנשטיין, נהרג מפגיעת טיל נ"ט בטנק בו נע עם צוות אחר, שאינו מוזכר בכתבה, באזור ואדי סלוקי שבגזרה המזרחית. סרן ברנשטיין אינו בין המצולמים בעמודים אלה.****
כתבה זו מוקדשת לזכרו.
