תפקיד: לוחם בגדוד "אסף" של ההנדסה הקרבית, בפלוגה הרובאית "אדיר".
גיל: כמעט 20.
מגורים: בת ים.
מצב משפחתי: "רווק (מבוקש)".
על התפקיד: "אנחנו מתעסקים עם חבלה. אם יש מוקשים או גדר תיל, אנחנו יודעים לתפעל את המצב. עושים סיורים, מארבים וחילוצים".
לפני הלחימה: "תפסנו קו במוצבים בחרמון. הגנו על תושבים בחירום ובבט"ש. עשינו תרגילים, שמירות, הקפצות תרגול, מטווחים ובעיקר - עבדנו על הפומ"ות".
מאז הלחימה: "השגרה נהייתה קשה, עמוסה, אנחנו כל היום באי-ידיעה לגבי איפה נהיה או מה נעשה. אנחנו מוכנים להיות מוקפצים בכל שעה. נכנסים ללבנון הרבה, וכמה שעייפים, מבצעים את המשימות המוטלות עלינו".
מוטו: "'מיץ שאפ - לחיים טובים יותר'. כשהיינו בקו הייתי מכין לחבר'ה הרבה מיץ לימונים, גם היום לפעמים, אבל בזמן הלחימה קשה להשיג לימונים ואין לי פה את המסחטה. כשייגמר הכל, אשוב למסורת הזאת".
רגע קשה בשירות: "השדאות בטירונות. זו הייתה בעצם הדמיה של מלחמה: בקושי אוכלים, לילות לבנים, מפטרלים כל היום בחום הנוראי. אני מעדיף לשכוח את השבוע הזה".
רגע חיובי: "סיום מסע הכומתה. 56 קילומטרים מבהל"ץ עד להר הברך - בעלייה. הרגשתי שעשיתי את זה. למדתי שכל משימה אפשרית, אם אני מאמין בעצמי".
אם לא הייתי בצבא: "הייתי על אי בודד, עם עצמי. חושב על מה שאני רוצה לעשות, נרגע, בשביל המוזה".
מפחיד אותי: "שום דבר. הכל גורל, אי-אפשר להימנע מכלום".
תחביב: "קוראים לי פה 'יוני המשורר', אני כותב כל מיני סיפורים וחמשירים מצחיקים".
מקום בארץ: "אני אוהב מאוד את הים, במיוחד את חוף הסלע בבת-ים. יש שם סלע גדול ועליו דגל ישראל, מאוד רגוע שם ותמיד טוב להיות שם עם החברים".
