תחם הבריכה במושב הצפוני הוסב לנקודת התכנסות זמנית לחטיבת הצנחנים, שנלחמת מעבר לגדר. אולם הספורט עמוס בארגזים מתפקעים מממתקים. ילדי המושב מנהלים "עסקאות חליפין" עם החיילים; ממתקים תמורת ביצים טריות מהלולים המקומיים. "אתמול אמרנו להם שעבור כל קליע הם יקבלו חטיף", מספר אחד הצנחנים. "הם התחילו להתרוצץ ולאסוף כמו משוגעים". כשנשמעת הקריאה הצרודה "על כל התושבים להיכנס למקלטים", פוטרים אותה הלוחמים בחיוך, "אנחנו לא תושבים". בינתיים נמשכים הקרבות הקשים בכפר עיתה א-שיעב, לא הרחק משם. הקרבות גבו כבר שלושה הרוגים מכוחות הצנחנים של גדוד 101, שנמצאים בעיירה. "אנחנו רואים את עיתה א-שיעב מהסלע", מספר תושב ותיק של המושב. "הסלע" הוא נקודת התצפית הטובה במושב אל עבר השטח הלבנוני. "לפני 20 שנה, כשהיינו מסתכלים, היו שם בקושי חמישה בתים, עכשיו זה כבר כפר שלם, שלפי איך שנשמעים מכאן הקרבות בימים האחרונים, גם מלא באנשי חיזבאללה".
לוחמי יחס"ר צנחנים
נזכרים במסלול
איש מילואים, לוחם לשעבר בסיירת צנחנים, מגחך כשהלוחמים של היום מספרים לו על ההכשרה הקצרה ללוחמה בסבך שעברו. "מה זה הדרדלה הזה?", הוא מעקם את אפו.לוחמי יחס"ר צנחנים עסוקים בימים כתיקונם בשגרה המבצעית באיו"ש. הבילוי היומי שלהם לשעות הערב, הוא לרוב ביצוע מעצרים בערים הפלסטיניות. כיחידה מיוחדת, זוכה הגדוד במבצעים מהזן המורכב, שמחייבים מיומנות גבוהה. את סמטאות שכם ורחובות ג'נין מכירים הלוחמים היטב. "באיו"ש אנחנו שולטים במצב לחלוטין. מכירים כל מקום ומקום. ההכשרות שלנו מוכוונות כמעט לחלוטין ללוחמה בשטח בנוי", מספר רב"ט משה, לוחם בפלנ"ט (עורב). "הדברים שיצא לנו לעשות בלבנון אלו בדיוק מסוג הדברים שאתה חושב שלא תעשה אותם פעם נוספת אחרי המסלול", אומר סמל איתן.
כיחידה מיוחדת, זוכים לוחמיה להכשרות מגוונות, שביניהן לחימה ייעודית לשעת מלחמה. "למען האמת, לא חשבתי שיביאו אותנו לכאן", מספר סמ"ר חי, לוחם בפלחה"ן. "חשבנו שיפקידו את מרבית העבודה בידי יחידות כמו מגלן ואגוז ואותנו ישאירו באיו"ש".
"דווקא בימים אלו אנחנו מאוד רלוונטיים באיו"ש", מזכיר סמ"ר בניה כי שכם וג'נין אינן רדומות גם בתקופה הנוכחית. "בגלל ההצלחות שלנו בלחימה בימים הראשונים, משאירים אותנו כאן ולא מחזירים אותנו".
לוחמי היחס"ר היו בין הכוחות הראשונים שפעלו בשטח הלבנוני, לאחר היחידות המיוחדות. באמצע השבוע שעבר הובילו את הכניסה לכפר מרון א-ראס. "הייתה אי-ודאות מסוימת, אתה לא תמיד יודע לקראת מה אתה הולך. זה הטבע של מלחמה", מספר סמ"ר בניה, לוחם בסיירת.
הכוחות השתלטו על בתים בכפר, שננטש מתושביו לחלוטין. כמעט לחלוטין. "אחד הצוותים זיהה פתאום 11 אזרחים הולכים ברחוב. שיכנו אותם בבית שעליו השתלטנו", מספר סמל יוני, לוחם בסיירת. "היו שם חמש נשים, שלושה ילדים מתחת לגיל חמש, סבא מאוד זקן ושני צעירים שהיו חשודים. ביומיים הראשונים נתנו להם לאכול את כל מה שהיה בבית. במשך יומיים לא אכלנו יותר מדי".
בתוך בתי הכפר, התנהגו המפקדים על-פי הקודים שגובשו באיו"ש, אך בלחימה בלבנון הם התגלו כ-קשים יותר למימוש. "המפקדים אסרו בכל תוקף לשבת על הספות ולאכול כל דבר שהיה בבתים", מספר סמל יוני. "רק ביום השלישי, כשהאספקה התעכבה, אכלנו דברים בסיסיים בלבד".
במרון א-ראס ספג טנק של גדוד 82 פגיעה מטיל נ"ט. לוחמי היחס"ר, ששהו בבית סמוך, נחלצו לטפל בפצועים. בין הנפגעים בטנק הפגוע היה סמל אור בר-און ששתי רגליו נקטעו. "אחד החיילים מהטנק הכיר במקרה את החובש שלנו מירושלים", מספר סמל יוני. "הוא צעק לו 'הרשקו, תעזור לחייל שלי, הוא איבד את הרגליים שלו'. כל החילוץ והטיפול בפצועים נעשו תחת אש מטורפת. נורו לעברם כדורים ואר-פי-ג'י מכיוון המסגד בכפר. החובש שלנו טיפל בבר-און. הוא הציל אותו. הוא שם לו חוסם עורקים ובכך מנע את מותו. בר-און לא הפסיק לדבר בכל זמן הטיפול. הוא חזר ואמר: 'לא אכפת לי מהרגליים שלי, העיקר שננצח'. כשהחובש סיים לטפל בו, בבית שתפסנו, הוא התעלף. שם הבנו שזה לא דומה לשום דבר שהכרנו".
צוות אחר של הסיירת השתלט על בית שחולש על הכפר מכל עבריו. "הרגשנו שאנחנו נכנסים לבית של מחבלים", אומר סמל איתן. "על הקירות היו תלויות תמונות של כל בכירי החיזבאללה. היה שם ארון מלא באוסף גדול של אקדחים ונרתיקים. המפק"ץ שלי היה בחלון השמאלי, אני בימני. היה לי טריג' (כוונת טריג'יקון - יב"ץ), אז זרקתי לו את הנשק שלי. הוא פגע בשני מחבלים".
למרבה האירוניה, התברר כי מקורות ירי הנ"ט אל עבר הלוחמים בכפר היו המסגד, בית-הספר ובניין האו"ם. מוקד הדת, ההשכלה ושמירת השלום, הפכו גם הם במרוצת הקרבות לאיי מלחמה ותוקפנות. "להבדיל מאיו"ש, שם אנחנו נלחמים ככוח גדול כנגד מחבל או מספר מחבלים, בקרבות במרון א-ראס היינו 30 מול 30. בניגוד למה שקורה בשטחים, כאן הם חתרו אלינו למגע ולא להפך", אומר סמל בן. לוחמי הצנחנים, הופתעו ברובם ממקצועיותם של מחבלי החיזבאללה. "הם פועלים בחוליות קטנות שמתרכזות בפגיעה באמצעות טילי נ"ט ובורחות", מסביר סמ"ר בניה.
צורת פעולה דומה היא שהביאה למותם של לוחמי החטיבה במרון א-ראס ועיתה א-שיעב. למרות היריב קשה העורף, את הלוחמים ליוו מסוקי חיל האוויר שחגו ממעל. "אף פעם לא הרגשנו לבד", אומר סמל איתן. "הארטילריה הזכירה לנו שיש איתנו מישהו".
כוחות הסיירת מצאו אמצעי לחימה של כוחות החיזבאללה. "הבנו שבית-הספר הוא המרכז שלהם", מספר סמל סלביק, לוחם בפלס"ר. "על-פי זה הכוונו ירי מסוקי קרב. באותה תקרית הרגנו מעל 20 מחבלים וביניהם את מפקד הכפר. מחקנו להם שם את כל התשתית בסופו של דבר".
ביקשו להישאר בפנים
מהקרב הזה המשיכו לוחמי היחידה אל פאתי הכפר בינת ג'בל, שמצפון למרון א-ראס. הם מלינים על הפתיחות התקשורתית היתרה, שאפשרה לדבריהם לשדר את אופן הכיתור והתקיפה של הכפר, עוד לפני שנערך המבצע. בסופו של דבר, שהו הלוחמים בשטח הלבנוני במשך תשעה ימים רצופים. מרבית הלוחמים שבו לשם ביום ראשון, לאחר יומיים של מנוחה בקיבוץ גינוסר. "היו כאלה שביקשו שנישאר בפנים ולא נצא החוצה", מספר סמל יוני. "בפנים כבר היינו מורגלים ודרוכים, אבל הם לא רצו לעבור שוב את הטלטלה של לצאת ולהיכנס. זה לא כמו בשטחים, התחושה היא אחרת. יש כיוון אחד בלבד של כניסה ויציאה"."אני האדם הדתי היחיד בצוות שלי", מספר בניה, "אבל התגבשה הסכמה בין כולם שהיו בימים האלו תחושה נסית, תחושה של השגחה אלוהית".
הייעוד של פלוגות היחס"ר השונות - הפלס"ר, הפלחה"ן והפלנ"ט (עורב) - מתבטא בעיקר בשעת מלחמה. בסמטאות שכם כולם פועלים בצורה זהה. בקרבות בלבנון הוצגה שותפות יחס"רית מלאה. "כשהיינו בפנים קרה שהפלס"ר לא הצליחו לפרוץ שער באמצעות טילי לאו, אז אנחנו פוצצנו אותו עבורם עם לבנת חבלה", מספר סמ"ר דודו, לוחם בפלחה"ן. "העורב סייעו לנו בתצפיות ונתנו מכת אש כשהיינו זקוקים לה".
באחרונה נשמעים קולות הקוראים לטשטש את ההבדלים הזעירים ממילא בין פלוגות היחס"ר השונות, ולמקד את הכשרתם בלוחמה בטרור בתחומי איו"ש. יכול להיות שפרוץ הלחימה בצפון דווקא יחזק את הצורך בייחודה המלחמתי של כל אחת מהפלוגות. איש לא מבטיח שלא ייאלצו לנדוד שוב מתחומי איו"ש אל אחד מגבולותיה של מדינת ישראל.
