האיזור האישי שלי
כאן נרכז עבורך באופן אוטומטי את כל תחומי הלימוד שהתעניינת בהם בעת ביקורך באתר
הבחירות שלי
להכוונה מקצועית חינם השאר פרטים ונציגנו יחזרו אליך

מי שלא בוגד צהוב

שנתיים בקבע, לחימה בשטחים, סיכון חיים. הכל נמחק כשהכרזתי שאיני מחזיק אצבעות לבחוריו של פיני גרשון, ושאתפלל לתבוסתם

עמית פוני, מערכת "דורבן" | 30-05-2006 22:04:00

פסח רק נגמר וכבר הם נוחתים עליך. בזה אחר זה אתה מקבל מנה גדושה ומרוכזת של לאומיות, וממלכתיות ישר לווריד. אחרי החגים הדתיים מגיעה עונת החגים הישראליים: ימי הזיכרון השונים, יום העצמאות אליהם התווסף יום ירושלים ובשנים מוצלחות, כמו השנה, מתמזגים בטבעיות גם האירוויזיון והפיינל פור של מכבי. כולם משתלבים בנראטיב אחד של עם קטן מוקף אויבים, שנטבח ונזרק מאירופה והנה הוא בא ללמד אותם איך שרים נכון ואיך משחקים כדורסל כמו שצריך (עם שכירי חרב אמריקאים כמובן). כאילו קו דמיוני מחבר בין "אנחנו על המפה" של טל ברודי ובין "הר הבית בידינו" של מוטה גור וכל אלו מתמזגים בהללויה אחת גדולה. כבר אינך מבחין בין תחקיר על הכור האירני או שמא סודות מחדר ההלבשה של צסק"א מוסקבה או בכלל דיווח ממטה ההצבעה של האוסטרים באירווזיון. והכותרת בעיתון הבוקר: "מחזיקים לכם אצבעות", למי היא מכוונת? למתמודדי חידון התנ"ך? למצטייני צה"ל? לבחורים של פיני גרשון או לרקדניות של אדי בטלר? אכן ימים טרופים.

צור מחצבתה של מכבי תל-אביב. היכל נוקיה (GNU)
צור מחצבתה של מכבי תל-אביב. היכל נוקיה (GNU)

הפיינל פור מעורר בחילה
בעוד שאת שלושת האירועים הראשונים אני משתדל לקיים בחרדת קודש של יהודי ציוני, ולהרגיש באותם ימים כבמעיין עשרת ימי תשובה ישראלים, כולל תפילה וקריאת מגילה בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, דרך "שבת תקומה" לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות וכלה בשירים מול המדורה וקבב כהלכתו. הרי שמשלושת האירועים המלאכותיים האחרים אני שומר מרחק כמו מאש. מסרב להשתתף בחגיגה הזו, של אומה מוזרה שבטוחה שהעולם כולו נגדה ולכן מכבי חייבת לנצח, לכן צריך להראות להם מה זה באירוויזיון. אם לתחרות הזמר של איגוד השידור האירופאי אני מתייחס כקוריוז ביזארי שכבר מזמן הפסיק להצחיק הרי שהפיינל פור ויום ירושלים על גסותם מעוררים בי בחילה וקשה לי להחליט מי יותר.

קחו כסף על האירוויזיון, תנו מונדיאל בחינם
אולי זו ההתגייסות לטובת בחורינו בצהוב, המכונים משום מה "הקבוצה של המדינה", שבגללה אלו ימים בהם אני חש כמיעוט נרדף. כל סטודנט לא ירושלמי חייב לתחקר ולהשתאות איך זה שכאן, בעיר החשוכה הזו, לא מאחלים להצלחתה של מכבי. שנתיים בקבע, לחימה בשטחים, שירות קרבי, סיכון חיים. הכל נמחק ברגע שהכרזתי שלא רק שאיני מחזיק אצבעות לבחוריו של פיני גרשון אלא שאני אתפלל לתבוסתם. מיד הפכתי לעוכר ישראל מהסוג הגרוע ביותר. כאילו מייסיאו באסטון ודרק שארפ הם ממשיכי דרכה המסורים של ההתיישבות העובדת ואני הפרחח הקטן מעיז לקלקל. ולאחר ההאשמות מגיע תורם של רגשות האשם והנפוץ מביניהם: "עד שיש לעם הזה הזדמנות לשמוח". אוי כמה פולני.

ויום ירושלים? מה יותר פאתטי מחגיגות איחוד של עיר שבימים אלו מחלקים אותה מחדש ומעולם בעצם לא חוברה לה יחדיו? כירושלמי עקשן אני מסרב לקחת חלק בשמחת המתריסים כלפי אחינו הירושלמים ממזרח העיר. מצעדי הדגלים המנופפים באצבע משולשת כלפי אלו שמעולם לא רצו להתאחד עמנו, ההקפות של מטורפי הר הבית, צעדות ההצעדה ההזויות. הכל כל כך מלאכותי ומאולץ.

המלצתי לשנים הבאות ברורה: לגבות 492 ש"ח עבור מי שיבקש לצפות באירוויזיון וכך לשדר את המונדיאל בחינם. כנ"ל לגבי מכבי תל אביב בכדורסל, ואם אפשר להיגמל מהכותרות הצהובות-כחולות בעיתונים זה רק יעשה רק טוב. ומה לגבי יום ירושלים? במקום חגיגה של התרסה ומשיחיות, אפשר להפוך את היום הזה לחג של עיר נורמלית, עבור כל תושביה וילדיה, ללא הבדל דת גזע וצבע תעודת זהות. לפתוח את המוזיאונים לכולם, לארגן הופעות רחוב, אולי פסטיבל תיאטרון יהודי-ערבי. לקפל יפה את הדגלים, להגיד תודה לנשות נעמ"ת על הצעדה ולהפסיק להכריז שזוהי בירתנו המאוחדת לנצח נצחים בזמן שהדחפורים בשטח עושים בדיוק את ההפך.

כלים שיעזרו לך לבחור מה ללמוד
המבדק
מחשבן סיכויי קבלה
מחשבון בגרויות
X
שירות אישי חינם
מחפש את מוסד הלימודים שהכי מתאים לך? השאר פרטים
באנר פירסומי