תפקיד: לוחם בפלוגת חיל הקשר של חטיבת גבעתי.
גיל: 21
מגורים: רחובות
מצב משפחתי: "רווק, בשאיפה להתחתן עד גיל 32".
על התפקיד: הצוות הלוחם של הפלחי"ק עובר גזרות לעתים תכופות. אנחנו לא תופסים עמדות קבועות בגזרה, אלא רק מבצעים פעולות יזומות של הגדוד שאנחנו מתארחים בגזרתו. מאז שיצאנו מרצועת עזה הפעילות פחתה, אבל אולי כשנעבור לאיו"ש דברים ישתנו".
הכי אוהב בתפקיד: לראות את הנוף המדברי משתנה לנוף צפוני בדרך הביתה. וגם את החבר'ה - כשאתה נמצא שלוש שנים עם אותם 21 אנשים, אתה חייב לסבול אותם גם כשאתה כבר לא יכול לסבול אותם".
הכי לא אוהב: להישלח לפעילויות שאני מרגיש בהן חסר תועלת. אני רוצה לעשות משהו שיכול תכלס להועיל".
מפחיד אותי: "שהאזרחות לא תהיה מתוקה כמו שחלמתי עליה. שהתמונה תישאר באותם הצבעים, רק בלי המסגרת".
מוטו: מי שלא נשם אבק דרכים לא ינשום אוויר פסגות (אבל גם אוויר הפסגות שלנו לא כזה צלול)".
דבר ראשון בבוקר: "אני שואל את עצמי - כמה עוד?"
אירוע משמעותי בשירות: שבוע מסכם צוות. זה שבוע שבו נושאים משקלים גדולים מאוד לאורך קילומטרים רבים. כששמתי עליי את התיק בפעם הראשונה לא חשבתי שאוכל להחזיק מעמד יום אחד. בסוף, העברתי ככה שבוע, שהסתיים במצדה לפנות בוקר. חבר שלי אמר שבא לו לצעוק 'עם ישראל חי', וזאת באמת הייתה ההרגשה. אחרי השבוע הזה הרגשתי שאין דבר שאני לא יכול לעשות, ושהאוורסט קטן עליי".
מפקד שהשפיע עליי: הסמל שלי. ירשתי ממנו משפט שאמרתי כל הזמן לטירונים שלי כשהייתי מ"כ: 'זכור את זה, אחושרמוטה!'".
אם לא הייתי בצבא: "כבר הייתי בטקס פרסי תמוז".
