בעולם של אי ודאות, ודאות כזו נקרית רק פעם בחיים. כמה פעמים הרגשתי ודאות שכזו, כמה פעמים עוצמת הרגשות זעזעה אותי, טלטלה את חיי. כמה פעמים פחדתי מהרגשה שכזו. כמה פעמים אמרתי שזהו יותר לא אפחד, אני אתמודד..
הפעם התמודדתי. עשיתי דברים שמעולם לא עשיתי. נתתי לך נשיקה. נתתי לאדם זר נשיקה. אני בטוחה שהעובדה שהייתי טיפה שתויה, עזרה לי להביע במעשים את אשר רציתי. על אף שרציתי יותר שאתה תרצה.
החלפנו טלפונים, לא התקשרת. כעבור יומיים הרגשתי בזאת וחשבתי לעצמי, אני רוצה לנסות. לא יודעת למה, אבל ככה הרגשתי. אני רוצה וכרגע זה מספיק טוב.
חששתי. התביישתי. שלחתי לך הודעה אם תרצה להיפגש. ענית באופן מיידי שאתה רוצה.
זו היתה הודאות הראשונה וכמעט אחרונה שקיבלתי ממך. אני לא טובה במצבים של אי ודאות. יש שיגידו שאין אדם שטוב במצב של חוסר ודאות. אבל אני..לי.. במיוחד זה לא טוב.
אני לרוב מקווה לרצון החיובי, להצלחה, אבל פועלת על פי הפחדים. אם יש ספק אז אין ספק. אם אתה לא מגיב כפי שהייתי מעוניינת, כנראה שאינך מעוניין. אינך רוצה. הרי אני עלולה להיפגע ואני הכי טובה בלפגוע בעצמי, אני לא משאירה מקום לאנשים אחרים לפגוע בי.
חודש הכרות, מפגש אחד יזום, שלושה באופן מקרי. התעלמות אחת מהודעה כתובה, התעלמות אחת מטלפון, מספר ניסיונות לתקשורת.
ספירת המלאי הזו בנוסף לעוד רגשות, מחשבות, פחדים, ניסיונות, רצונות, אכזבות, וכעסים הובילו אותי להבין שזהו, התקווה התפוגגה.
על אף שלא יצאתי עם הוודאות שלה קיוויתי, החלטתי לקבל על עצמי ודאות חדשה. כאשר אני אתקל שוב במסרים דואלים, באיזו שהיא הרגשה של אי וודאות, עלי לנקוט באסטרטגיה של חד משמעיות, לא לשחק משחקים. לא ליפול בפח.
לענות גם כאשר אני כועסת, לדבר גם כאשר אני נעלבת. הרי תשובה חד משמעית יכולה להתקבל רק כאשר מתמודדים עם עוצמת רגשות.
ואת שתי הוודאיות היחידות שקבלתי ממך, היו בעקבות שתי אמיתות שלי. אבל מסתבר שדברים מתרחשים אחרת כאשר אומרים דברים של מתכוונים אליהם.
