גלעד כהנא ("הג'ירפות"), מוסיקאי בהווה ומש"ק חינוך בעבר; שירתתי כמש"ק חינוך בבקו"ם, בלי שעברתי קורס מש"קי חינוך. קצינת חינוך שהכירה אותי נדלקה עליי וביקשה שאצטרף לחיל. היא ראתה אותי מצייר את ירושלים בעיפרון ורצתה שאבוא להכין כרזות ליום ירושלים, יום השואה וכאלה. הבעיה הייתה שאחרי שציירתי בעיפרון לא הסכמתי לעבור על זה בעט, כי אין מה לעשות, אמנים הם עקשנים, ולכן תמיד היה צריך להסתכל מקרוב על התמונות כדי להבין.
את יאיר ואת רותם מ"הג'ירפות" הכרתי על אותו שביל בבסיס. שם התחלנו. יאיר ואני חנינו אחד ליד השני, וכשפתחנו את הדלת של הרכב גילינו ששנינו שומעים את אותו האלבום של "ג'נסיס". אני בכלל לא התעסקתי במוסיקה, כתבתי מילים וציירתי. יאיר היה מוסיקאי. הוא היה מנגן, ואני הייתי צועק. הוא היה שואל אותי "למה אתה צועק?" והייתי עונה לו "כי יש לי מה להגיד".
פעם הייתי במסע אלונקות, והחבר הכי טוב שלי פרק את הכתף. היינו בשטח, והמפקד לא האמין לו והכריח אותו לסחוב את האלונקה. בסוף סחבנו אותו עליה. שם הבנתי שהצבא בעייתי. אחרי כמה שנים פגשתי אותו וסיפרתי לו שזה היה רגע קשה בשבילי, ששינה לי את כל תפישת החיים. ואז הוא אמר לי: "אה, וואלה? גם אתה האמנת לזה?".
