היציאה מהחממה

3 שנים ואף יותר חיכיתי לרגע הזה, אז למה כשהוא הגיע סוף סוף, לא שמחתי כמו שציפיתי?

אין יותר מבחנים, אין יותר מטלות, אין יותר שיעורים, אין יותר דין וחשבון למרצים. כמה חיכיתי לרגע הזה. שלוש שנים עסקתי בספירה לאחור (עוד חמישה סמסטרים, עוד שלושה, רק עוד שנה, עוד מבחן אחד, עוד סמינר) וזהו, נגמר. סיימתי את כל חובותיי ומטלותיי לתואר ועשיתי זאת בהצלחה, בלי נכשל, בלי אף קורס חוזר. אז למה, למה אני לא מאושרת כמו שחשבתי ודמיינתי שאהיה?

לסיים את התואר זה לא קל כמו שזה נראה, כמו שחושבים שזה. חברה שלי סיימה את התואר שנה לפני, כשהיא קיטרה בסיום, לא הבנתי מה לעזאזל היא רוצה, הרי היא סיימה, אז למה היא בוכה? ורק עכשיו אני מבינה. קיבלתי את הבום לפנים.

"יציאה מהחממה", זהו, עכשיו אין יותר תירוצים, עכשיו אין יותר סיבות. החיים האמיתיים מתחילים. כשלמדתי, תמיד היו תירוצים; אני עובדת בעבודה זמנית, במשמרות, כי אני סטודנטית ולא כי אני לא מוצאת עבודה נורמלית. אני לא מנקה את הבית, כי יש ללמוד למבחנים, אני עדיין גרה עם ההורים, כי אני סטודנטית ואין לי כסף לשכור דירה.

עכשיו? עכשיו אין יותר תירוצים. אין את החממה של הלימודים. זה מוזר, בעיקר כשאני מרגישה שלא ממש חוויתי את התואר, בגלל המירוץ של העבודה והלימודים, גם לקבל את הציונים וגם להרוויח מספיק, כדי לשלם לדלק ולכל שאר הדברים (וזה עוד עם עזרה של ההורים).

שגרת החיים משתנה לגמרי, זה עוד ממישהי שלא הייתה ביותר מ50% מהשיעורים מהסיבה הפשוטה, כי אני שונאת לימודים. אבל עדיין, זה קשה וזה מוזר.

אני כבר לא ילדה, אני כבר בגיל שאני אמורה להתחיל, אמורה לחיות את החיים האמיתיים. אז אולי כן בעתיד אלמד לתואר שני, אבל מה עכשיו? צריך למצוא עבודה שקשורה לתחום התואר, צריך לצאת מהבית של ההורים (למרות שגם בלימודים גרתי בחוץ אבל זה היה בקיבוץ בדרום ולא ב"עיר הגדולה").

בתקופת הלימודים, יכולתי עוד להתבכיין להורים בבקשת עזרה כי אני מסכנה, סטודנטית שגם לומדת וגם עובדת אבל הכסף לא מספיק לכלום ועכשיו? עכשיו אני לא אמורה יותר לבכות, אני גדולה ואפילו אוטוטו יש לי תואר ביד (אתם יודעים כל העניינים הטכניים והפורמליים).

רק עכשיו אני יכולה להבין למה חברה שלי התכוונה, למה היא קיטרה. אז סתם עצה, ממישהי כמוכם, תנצלו את התואר, תחוו כל רגע, תצאו למסיבות, תפלרטטו עם בחורים שווים, תעשו חיים. כי הלימודים זה חממה. וחבל שתעשו כמוני ותעריכו אותם רק כשתסיימו....