יש רגעים שנוצרים על מנת לגרום לנו לזכור, מוזר שהרגע שלנו התרחש ביום הכי עצוב של השנה-יום הזיכרון.
אני זוכר אותך עומדת לפנות ערב מול החלון כשהתחילה הצפירה על מנת שתוכלי לצפות באנשים שעומדים בחוץ ולהתבונן בהם במהלכה.
התקרבתי אליך באותו הרגע וחיבקתי אותך חזק מאחור. התרגשתי שפתאום יש מישהו בחיי שחולק עימי את הכאב של העבר, שאנו חולקים יחד משהו משותף. לא אמרתי לך אבל זלגה לי דמעה קטנה מהתרגשות. פתאום הרגשתי שאני יכול לחלוק לא רק שמחה, אלא גם עצבות, עם האדם שאני הכי אוהב.
מיום עצוב נהפך יום הזיכרון גם למרגש ומיוחד בשבילי. אותו יום זיכרון של שנת 2005 היה השיא שלנו במערכת היחסים, אולי כי היינו יחד יותר מתמיד והרגשת שהיום הזה בשבילי הוא יום שאני הכי צריך אותך.
בליל 4 בפברואר 1997, ראיתי את האור הגדול בשמיים ידעתי שמשהו רע קרה.
ברגע אחד הייתי בתוך עשן, עם אלונקה במושב שער ישוב. היינו הפלוגה הראשונה שבאה למקום האירוע. זה היה מחזה נורא! לא האמנתי שאעמוד בזה. היה לי מספיק קשה לראות הלוויה באזרחות,
חיפשתי בין גופות ניצולים, פחדתי לראות מבין ההרוגים מישהו שאני מכיר.
הגופות היו פזורות בכל עבר. מסביבם ראיתי ארנקים ומפות מתלקחים. לידי היו חיילים ללא רוח חיים, שהיו באותו גיל שלי.
הם שלא יספיקו לעולם להגיע לרגע כמו הרגע שהיה לנו. אני ואת בחלון הגדול הזה, בחיים האמיתיים, שאהבה זה משהו רציני ולא רק משחק של החלפת מילים, אלא רגע של חיבור בוגר ורגש בין שני אנשים.
עברה שנה, מהיום בו עמדנו יחד בצפירה. שירי הזיכרון שהתנגנו ברקע של אותו יום, נושאים בחובם קונוטציה של שירי אהבה, מבחינתי.
הכרתי מישהו מהאסון הזה, עשיתי איתו יחד שבת. נפגשנו בחמ"ל לזמן קצר, אך הוא עדיין חקוק לי בזיכרון. יום אחרי שנפגשנו, הוא נמנה בין הגופות החרוכות. שמו היה הרן, והוא היה ביחידת הכלבנים ששירתה איתנו במוצב. אני לא מצליח להבין עד היום, מדוע אני זוכר דווקא אותו באופן ספציפי. היו עוד הרבה חיילים ששירתו במוצב..
בכל שנה ביום הזיכרון, אני ניזכר בו. לעיתים נדמה לי שישנה סיבה מיוחדת לכך שדווקא את הרן אני עדיין זוכר, הוא נהפך לזיכרון אסוציאטיבי ועוצמתי של היום הזה.
עברו כבר 9 שנים מאותו אסון, בעוד כמה דקות תתחיל הצפירה, והפעם אהיה לבדי. אני אביט בחלון ואחשוב עליו, כמו בכל שנה. אך לא רק עליו אחשוב, אלא גם עליך. ליבי תשרור תקווה, שאת נזכרת באותו יום זיכרון, בו עמדנו יחד ליד החלון והתחבקנו. באותו היום העצב התערבב עם האהבה.
אולי בדרכי שלי, גרמתי לך לזכור חייל אחד מפלוגת הכלבנים שניספה באסון המסוקים. יום הזיכרון הזה, נהפך בשבילי גם ליום הזיכרון שלי ממך, שהיה בו הרבה כוח של כאב והבנה. כוח האהבה ששררה בינינו גרם לך להזדהות עם הכאב הפרטי שלי מאותו יום, וזה מדהים בעיניי.
לזכר הנספים בתאונת אסון המסוקים.
סמ"ר הרן אליעז פרנס, סא"ל משה מועלם, רס"ן ישראל חושני, רס"ן רונן חלפון, רס"ן ירמי כהן, רס"ן ישיש עדן, סרן אבישי לוי, סרן ד"ר ודים מלניק, סרן ד"ר ויטאלי רדינסקי, סגן שי אבקסיס, סגן גיל איזן, סגן אלון בבאין, סגן קובי בן שם, סגן שגיא ברקוביץ, סגן ערן חי פרץ, סגן דותן כהן, סגן דביר לניר, סגן ארז שטרק, סגן ניר שריבמן, רס"ר פול ביבס, רס"ר בשיר חוסיין, רס"ל גולן אביב, רס"ל שגיא ארזי, רס"ל תמיר גלזר, רס"ל גל מייזלס, רס"ל איתן ממן, רס"ל כמאל רחאל, רס"ל צפריר שרוני, סמ"ר אמיל אזולאי, סמ"ר שי איתמר, סמ"ר עידן אלפר, סמ"ר אבנר אלתר, סמ"ר אברהם אפנר, סמ"ר רן ארמן, סמ"ר רפי בללטי, סמ"ר ניר בן-חיים, סמ"ר מיכה גוטליב, סמ"ר אביב גונן, סמ"ר אסף דהאן, סמ"ר תום כיתאין, סמ"ר מיכאל כץ, סמ"ר שילה לוי, סמ"ר נדב לישצנסקי, סמ"ר אילן לנציצקי, סמ"ר גלעד מושל, סמ"ר יעקב מלמד, סמ"ר גלעד משיקר, סמ"ר אסף סיבוני, סמ"ר יהונתן עמדי, סמ"ר גדעון פוזנר, סמ"ר שחר קסוס, סמ"ר אסף רוטנברג, סמ"ר צפריר שובל, סמ"ר עומר שליט, סמ"ר גיל שרעבי, סמל איתי אדלר, סמל תומר גולדברג, סמל אבישי גידרון, סמל אלחנדרו הופמן, סמל דני זהבי, סמל גדעון מולטו, סמל ולדיסלב מיכאלוב, סמל עידן מינקר, סמל משה סבן, סמל נועם עציוני, סמל מנחם פלדמן, סמל ויטלי פסחוב, סמל ירון צופיוף, סמל פאדי קזאמל, סמל תומר קידר, סמל שחר רוזנברג, סמל יפתח שלפוברסקי, רב"ט שלמה פיזואתי.
