מחמאה טובה, היא מחמאה טובה, היא מחמאה טובה, זה מחמיא וזה נעים לאגו, אבל עדיין לא בכל מחיר. לפעמים התוכן הוא לא מספיק, צריך גם לדעת איך.
אי אפשר לקנות אותי במחיר נזיד עדשים, אני יודעת מה אני שווה. אני יודעת איך אני רוצה שייגשו אלי, אני יודעת איך אני רוצה שיתייחסו אלי, ידברו אלי. ואמירה ריקה מתוכן שכל כוונתה היא להכניס אותי למיטה, שווה מבחינתי כקליפת השום.
זה לא שאני לא יודעת להעריך מחמאה טובה, אני יודעת, מוקירה ואף אוהבת. מחמאה טובה יכולה לעשות לי את היום. וכן אני מודה ומתוודה, מחמאה טובה שנאמרת על ידי בחור עם חיוך שובה לב ומקסים, יכולה לגרום אפילו לפנטזיה קלה.
פשוט, יש איברים על אף שכולם רואים אותם ולא במערומם, אינם נחלת הכלל. ולכן משפט שיתייחס לאותו איבר, לא יתקבל בברכה, לעומת זאת משפט שיתייחס לחיוכי, יתקבל בברכה. למה? ככה.
אבל מה לעשות שגם כאשר המחמאה ניתנת על ידי עלם חמודות, והיא נאמרת במתיקות, אני לא מרגישה מחויבת. לא מרגישה מחויבת לאדם שאמר או למילה שהופרכה באויר. וגם כאשר המחמאה כבר נאמרה מצידך, וחיוך ניתן מצידי, עדיין אין אני מרגישה צורך לעלות אלייך הביתה, לשמוע מוזיקה, לשתות קפה או לפתוח רגליים. אז את בעיית הקרח שלך, אנא תפתור בעצמך, היא לא מעניינת אותי כלל וכלל.
כאשר אני עוברת ברחוב ואדם צועק לעברי, "מותק למה את לא מחייכת" או "בואי תעשי לי את היום ותני לי חיוך", זה מעצבן עד כדי טירוף. מה לעשות שלא נולדתי כדי לגרום לך אושר, לשעשע אותך ומצטערת גם לא לגרום לך לחייך.
יש פעמים שאני הולכת ברחוב ומחייכת לכל עבר, יש פעמים שאני הולכת ברחוב ובוהה ויש פעמים שאני הולכת כעוסה. בוא אגלה לך סוד, מצב הרוח שלי אינו תלוי במצב הרוח שלך, עובר אורח. אני לא מחייכת כי לא בא לי לחייך. כנראה, עבר עלי משהו באותו היום, כנראה שהייתי טרודה. האמת, אתה יודע מה, אני בכלל לא צריכה לתרץ את הרגשתי.
אז בוא נסכם את זה ככה, גברבר צעיר, עובר אורח בדרכים, אל תאיים עלי באיומי סרק, סע לאירופה ואפילו טוס. שם אולי תלמד מעט דרך ארץ מאותם הבחורים, שיודעים להתייחס לאישה כאל אישה, ולא כאל ייצור, אשר צריך לספק את מבוקשך.
