התגייסתי באוגוסט 66' לסיירת גולני. במהלך השירות שלי הייתי מ"כ והשתתפתי במלחמת ששת הימים. הצבא היה אז הרבה יותר ברדקיסטי ממה שהוא היום, מה שהתבטא גם בלבוש ובהתנהגות וגם באופן שבו כל סמל מחלקה, פחות או יותר, יכול היה להכריז בעצמו מלחמה על סוריה. היינו חוזרים הביתה פעם בחודש-חודש וחצי ואת סופי השבוע הייתי מקדיש בעיקר לשינה.
במלחמת ששת הימים חשנו בהתחלה בעיקר את תאוות האקשן שהייתה אז לחיילים צעירים, אולם כבר בחופשה הראשונה בבית אחרי המלחמה אמרתי לאבא שלי שלדעתי לקחנו ביס שעוד ניחנק ממנו. חבל שלא היו הרבה אנשים שחשבו כך באותה התקופה.
חצי שנה לאחר המלחמה נפגעתי מאש כוחותינו ושכבתי מספר חודשים בבית-החולים בעפולה. אחר-כך השתחררתי מהצבא. הדבר הטוב שיצא מהפגיעה שלי זה שלא היה יותר צורך להסביר מדוע אני לא רוקד.
בכתיבה שלי אני מתייחס מדי פעם לפציעה. היא מתוארת גם בספרי "עשו", בו נהרג הגיבור באירוע דומה לזה שבו נפצעתי וגם ב"פונטנלה" מתוארת הפציעה. בכל ספריי הקודמים הצבא היה רק ברקע, ובספרי האחרון "יונה ונער" תיארתי לראשונה קרב.
מזהים?
