שירתתי בגדוד 55 כמפקד צוות וכרב-סמל סוללה בסיני וברמת הגולן. הייתי אמביוולנטי לגבי השירות שלי. מצד אחד, ידעתי את העבודה ועשיתי אותה הכי טוב שיכולתי, מצד שני לא השתגעתי על המסגרת. היו איתי אנשים מקסימים מכל הסוגים והרבה חול.
פעם אחת, כשהייתי מפקד צוות, ריתקו אותי ל-20 ומשהו יום. כולם נסעו לקורס חינוך בירושלים ורק אותי השאירו להדריך מילואימניקים. זה ביאס אותי, אז יצאתי על דעת עצמי מסיני לסוף שבוע וחזרתי עם כולם. כעונש, ריתקו אותי ונתנו לי עבודות רס"ר. הדבר הראשון שכתבתי היה מונולוג סטנד אפ של עשר דקות שנקרא "יומנו של עובד רס"ר". הופעתי אתו בערב גילוי כישרונות בצבא, לצד להקת הנח"ל.
רציתי להיות שחקן מגיל ארבע. כשהשתחררתי, המג"ד קרא לנו לשיחה ושאל אותי "מה אתה רוצה לעשות באזרחות?". עניתי לו שאני רוצה ללמוד משחק, והוא שאל "מה? מסחר?". אז אמרתי "לא, משחק". הוא התחיל לשאול מה הביא אותי לזה ועניתי לו "הרצון והכישרון". ככה נפרדתי מהגדוד. אני נזכר בצבא בעיקר אחרי צילומים, כשהעייפות גדולה. זה מזכיר לי את המילואים".
