ההגדרה המפורשת של הרומנטיקה והרומנטיקן ככלל, היא במילים פשוטות "היאחזות בעבר טוב וניסיון לשחזרו". אולי בגלל זה אנחנו פוחדים כל כך לנהוג בצורה רומנטית. התנהגות רומנטית בשנות ה 2000, נחשבת לסוג של מרד בהתפתחות המודרנית.
לכל בן תמותה יש את הרומנטיקה שלו, "השריטה שלו", העבר הטוב שלו; לבנות ארמונות בחול, לשחק אמת או חובה, להתחבק מול שקיעה. רומנטיקה בגדול זה משהו שקשור לאהבה, אולי כי אלו באמת הזיכרונות הכי טובים של כולנו. באופן כללי כולנו רומנטיקנים בטבענו. הרי אין כל רע בלהתגעגע לתקופות שהיה לנו טוב ומה לעשות שהטוב הזה תמיד קשור באהבה?
לדעתי, הקידמה וההתחדשות לא תרמו לנו. החברה, אשר מכתיבה את הנורמות החברתיות אליהם צריך להסתגל, מהווה משהו מחלישה בכל אחד מאתנו את הרומנטיות שקיימת בו. ההתקדמות גורמת לנו לזרום אחרי העדר ושוחקת את הייחודיות שבנו.
כל אדם הוא בעל אמת פנימית אינדיבידואלית, שברצונו להישאר נאמן לה וכמובן, באדם טמון הרצון להבליט את הייחודיות השוכנת בו ולעשות את הדברים אותם שהוא אוהב.
החברה מכתיבה לכולם תנאים חדשים שאליהם צריך להסתגל אך ההתקדמות לוקחת לנו את החד-פעמי שמכוננת בכל אחד מאיתנו. לכל אחד יש את האמת האישית שלו, שאינה בהכרח משותפת לאחרים.
בעבר ההתעסקות ברומנטיקה הייתה שולית, אולי מכיוון שהחיים עצמם היו פשוטים יותר. הייתה יכולת לאהוב את הניואנסים הקטנים של החיים, להעריך את הפשטות שבהם ולחבר את האהבה עם הטבע והרוגע. היה זמן ומרחב מחייה ליהנות. אבל היום כולנו במרדף אין סופי אחרי ההצלחות, על מנת להוכיח לחברה שאנחנו מסוגלים להגיע רחוק. החברה היא זו שהפכה את האהבה האמיתית והפשוטה לרומנטיקה או בהגדרתה המילונית להשתוקק לעבר.
היום זה לא מובן מאליו לעשות טיול על חוף הים ולראות שקיעה, ככה סתם אחרי העבודה. זה מאורע נדיר ברוב מערכות יחסים, כולנו עובדים, לומדים, משלמים מיסים ומדברים בתקשורת אלחוטית.
האהבה החדשה היא מול מסך פלזמה חמישים אינטש, הטיול הכי רומנטי זה לספריית הדי.וי.די הקרובה, זוהי מהות הרומנטיקה בקרב הדור הצעיר. החדשנות, המרדף אחר הממון, מטשטשת את האני שלנו, את הייחודיות שבנו.
אנחנו יוצרים לעצמנו מניעים בשביל שנוכל באמצעותם להגשים משהו שהיה לנו מזמן: שקט,שלווה ואהבה אמיתית. הרי גם כשיהיה לנו הכל, הדבר שהכי נשתוקק אליו בחיינו היא האהבה.
האהבה האמיתית מתה, הרומנטיקן פתאום נחשב למשהו ישן שלא שייך למציאות. פעם היה דבר כזה רומנטיקנים, תנועה אומנותית שדגלה בחיים; שכל אדם, צריך לחיות בצורה שלו, אותנטית וייחודית.
את האמת, מה יותר כייף, מלנהוג בניוטרל לעבר הלא נודע, לחיות את השגרה ולהשתעמם או לעשות טיול עם האדם שאתה הכי אוהב, להכין ארוחות מושקעות לבת זוג ולפזר בכל הבית נרות? זה לא להיאחז בעבר, אלא רק להגשים את הכיף האמיתי שיש בחיים האלה.
להיכנס לים ערומים, זה לא אקט שצריך להופיע רק בסרטים. בעיני, זה אקט לחיים ולהתרגשות. תתנערו מהעבר ותתמקדו בהווה שיכול להיות אותו דבר בדיוק. ההיאחזות בעבר, מונעת מאיתנו ריגושים רבים, שיכולים להתקיים בחיינו אלמלא, הנוסטלגיה המלווה אותנו מידי יום.
חשוב לשים לב לרגעים שנוצרים, להיות פתוחים יותר להזדמנויות חדשות. הרומנטיקה הכל כך מפחידה, הפכה פתאום למשהו עכשווי, משהו שנוצר מסיבה פשוטה ואמיתית: אהבה.
לא צריך לפחד מרומנטיקה ולספר "איך היינו אז", צריך תמיד לעשות את מה שאנחנו הכי רוצים ואוהבים. כל דבר שאוהבים, שיש בו הרבה שלווה וריגוש יכול להיות רומנטיקה. החיים יכולים להיות רומן אחד שלם, אם רק ניתן להם הזדמנות ולא, זה לא אומר שחזרנו לפתע לעבר.
רומנטיקה, היא רק מילה שעוזרת לנו ביצירת הווה יותר טוב, כמו שאנחנו אוהבים. אפשר לשלב אותה בתוך כל ההתחדשות, הכסף, הרעב להצלחה. יש גם דברים טובים בכל הקידמה. את כל מה שכתבתי כאן, לא הייתם יכולים לקרוא אם התחרות הזאת לא הייתה, אז בהצלחה בהגשמת האהבה האמיתית שלכם, כל יום שלא מתרגשים, רק הופך לעוד יום שחושבים יותר על המילה המפחידה כל כך, רומנטיקה ...
