הבחירות לראשות הממשלה בפתח, והסטודנטים כמעצבי המדיניות וכמקבלי ההחלטות לעתיד, צריכים לבחור מה טוב למדינה - לאינטרסים שלה, לביטחון, לכלכלה, להשכלה וכמובן לעתיד שלה ושלנו כאזרחים שלה. שאלו אותי מה דעתי על הבחירות ומה דעתי על מצעי המפלגות בנוגע לסטודנטים.
דעתי האישית היא שתקופת הבחירות היא תקופה חשובה שיש לנצלה היטב, במיוחד כמנהיג סטודנטים. הבטחות לפני בחירות ישנן הרבה, והרבה פעמים אותה מפלגה מבטיחה הבטחות המנוגדות אחת לשניה, או שהמפלגות מוכיחות בפועל התנהלות השונה מזו הרשומה במצען.
הדוגמאות מהעבר הן רבות לצערי, ובחרתי מספר דוגמאות מהנושא הקרוב לליבי - ההשכלה הגבוהה, בכדי להמחיש את חוסר ההתאמה בין ההבטחות בתקופת הבחירות לבין מימושן לאחר הבחירות:
כך למשל מפלגת "העבודה", שבתקופתה התקבלו מסקנות ועדת וינוגרד, ולאחר מכן, כשישבה בקואליציה עם ה"ליכוד", הצביעה על הקפאת יישומן.
כנ"ל לגבי "שינוי", שמתהדרת בכך שהשיגה כ-350 מיליון ¤ להשכלה הגבוהה, אך בפועל רק שכר הלימוד הופחת ב-3% (עדין חסרים 24% בשביל להגיע להפחתה של 50%) והכסף לא הועבר לאוניברסיטאות. "שינוי" גם הצביעה בעד קיצוץ בתקציבי ההשכלה הגבוהה כחלק מהקיצוצים הרוחביים שנעשו במשרדי הממשלה.
כיום, ה"ליכוד" מבטיח הלוואות לסטודנטים ומעורבות חברתית. אלה הם נושאים חשובים אך מה עם יצירת מערכת השכלה גבוהה ברמה הגבוהה ביותר ובנגישות אופטימאלית לכל רזי האוכלוסייה? הדבר אינו מופיע במצע הליכוד וגם הפעולות בשטח מוכיחות כי לליכוד לא באמת אכפת מההשכלה הגבוהה.
בנוגע למפלגת "קדימה"- ידוע שפרופ אוריאל רייכמן, שמיועד להיות שר החינוך, תומך בהפרטת מערכת החינוך, ביצירת שכר לימוד דיפרנציאלי ובהכפפת מערכת ההשכלה הגבוהה לשיקולים כלכליים בלבד. לזה אינני יכול להסכים. אינני יכול להסכים למהלך שבסופו ייווצר מצב שהשכלה טובה יקבלו רק העשירים, שחוגים לא רווחיים (כמו אומנויות, מדעי הרוח וכד) יסגרו או יצומצמו לרמה מינימאלית. ניסיון לכך כבר קרה וקורה בפועל באוניברסיטת ת"א ואגודת הסטודנטים מונעת בקושי סגירת חוגים כאלו.
כתוצאה מלחץ האוצר (שלא משחרר כסף) האוניברסיטאות נכנעות ומקבלות החלטות רק על פי שיקולים כלכליים, גם אם אינן נכונות מבחינה אקדמית.
מכאן אני מסיק את המסקנה המתבקשת - צריך לנצל את תקופת הבחירות בשביל לקבל הבטחות מהמתמודדים לשפר את הטעון שיפור (כמו למשל את מערכת ההשכלה הגבוהה), אך אין לבנות על כך. העבר מוכיח כי לפוליטיקאים במדינת ישראל סדר עדיפות שונה בשיקוליהם - קודם כל אלו שיקולים פרטניים, קואליציוניים ורק אח"כ מגיעים למהות. לכן עלינו לסמוך בעיקר על עצמנו ולהיאבק למען עקרונותינו.
אני מאמין שבהשכלה הגבוהה יש לעשות את הדברים הללו- להגדיל את תקציב ההשכלה הגבוהה במיליארד וחצי שקל (שזה הקיצוץ הריאלי שנעשה לנו בחמש השנים האחרונות), להקצות תכנית ממשלתית אשר תעניק הלוואות לסטודנטים לאחר שיסיימו את לימודיהם וירוויחו מעל לשכר הממוצע במשק (יש לכך ישימות עם עלויות נמוכות), באותו אופן יש לתת הלוואות קיום לסטודנטים, להחיל חובה אקדמית של מעורבות חברתית של הסטודנט במסגרת חוג לימודיו ותמורת נקודות זכות, להמשיך את מסקנות ועדת וינוגרד. כל אלה אינן פעולות מסובכות והן ברות ביצוע.
מפלגת העבודה התחייבה לכל זה (עמיר פרץ, יולי תמיר ואבישי ברוורמן הצהירו על כך במסיבת עיתונאים) ואגודת הסטודנטים מנסה להשיג הבטחות דומות משאר המפלגות.
בכל מקרה, אני לא שוכח לרגע שמה שחשוב זה הבחירות האישיות שלי בחיים. מה שחשוב הוא לפעול בהתאם לאמונות האישיות שלי ולעקרונות שלי. חשוב שכולנו נזכור זאת!
הצביעו למפלגה שלדעתכם הכי טובה למדינה, אך אל תחשבו לרגע כי ההצבעה פוטרת אתכם מוסרית מלהשפיע על עתיד המדינה גם מעבר לכך. אם אנחנו הסטודנטים לא נאבק למען עתידנו בכלל ועתיד ההשכלה הגבוהה בפרט, הרי שאנו בחוסר מעשינו ניתן יד לפגיעה במדינת ישראל.
בועז טופורובסקי הוא יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א.
