על התפקיד: "זו לא מחלקת חי"ר של לוחמים עם מוטיבציה, אלא מחלקה של בני מיעוטים, בני ישיבות, חיילים נשואים, בעיות ת"ש. אני מתמודד עם דילמות
לא פשוטות".
מוטו: "אני עוד אגיע רחוק"
מוסיקה: "מוסיקת אדמה"
מאכל אהוב: "בשרים, כמעט כל מה שזז".
מקום בארץ: "רמת הגולן, קרוב לבית. גדלתי באזור הזה".
הכי אוהב בתפקיד: "את הנחיצות שלו בגדוד. המחלקה שלי אחראית על כלי הרכב, כלי הנשק, האופטיקה. אם לא נהיה טובים - הגדוד ייפול".
אם לא הייתי בצבא: "הייתי סטודנט למשפטים".
חלום: "תמיד חלמתי לעשות היסטוריה. אח של סבא שלי היה החייל הבדואי הראשון, ובן דוד שלי היה הלוחם הבדואי הראשון בפלס"ר צנחנים".
רגע קשה: "הייתי במסלול של הנדסה קרבית, ונפצעתי. מאז שהתגייסתי ידעתי שאצא לקורס קצינים. הייתי חייל מצטיין, ופתאום מצאתי את עצמי בשיקום. יכולתי להשתחרר, אבל ביום הראשון שבו חזרתי למפקדה, ביקשתי לשרת בתפקיד שיאפשר לי לצאת לקצונה".
רגע מרגש בשירות: "בסיום קורס קציני החימוש בבה"ד 20, כשהפכתי לקצין החימוש הבדואי הראשון. אני רואה בזה עוד הישג, עוד התפתחות והשתלבות בחברה. עדיין שואלים אותי - איך זה שאתה לא בגששים או בגדס"ר הבדואי?".
כשאהיה גדול: "אני יכול להיות גם הקחש"ר הבדואי הראשון".
כשאני מגיע הביתה: "אני הולך ישר לסירים. אחרי הנשיקות - אני חייב את האוכל של אמא".
שעה אהובה ביום: "השעות המאוחרות של הלילה, כשאני והקח"ש הגדודי, סגן נועם צמח, מתחילים את העבודה המשרדית. אנחנו יושבים על כוס תה, ומתחילים לדבר. לא רק בענייני עבודה".
