משנת 2000 השתווה שיעור הנשים והגברים המקבלים תואר דוקטור באוניברסיטאות בארץ. מבין מקבלי תארים ראשון ושני, אחוז הנשים גבוה יותר. על אף הנתונים הללו, נשים רחוקות ממעמד שווה בתחומי המדע והטכנולוגיה למעמד הגברים. בעוד מספרן של הנשים בכלל וחוקרות בפרט בתחום מדעי הרוח גבוה יותר כ 71 אחוזים סטודנטיות וכ 35 אחוזים סגל, מדעי החברה, 63 אחוזים סטודנטיות ו25 אחוזים סגל, רפואה כ 50 אחוזים סטודנטיות וכ 33 אחוזים סגל.
מספר הנשים בתחומי המדעים ה"קשים", הנדסה ולימודים טכנולוגים נמוך ביותר. בתחום הפיזיקה נשים מהוות כ 36 אחוזים מהסטודנטים לתואר ראשון, ובסגל האקדמי שיעורן כ 8 אחוזים ובתחום ההנדסה 25 אחוזים סטודנטיות ו 12 אחוזים סגל. גם עם הקמת המכללות האקדמיות שהוקמו בארץ וגייסו את הסגל שלהן בעשור האחרון, לא חל שיפור.
ככל שעולים בסולם הדרגות, יורד שיעור הנשים, בעוד ששיעור הגברים עולה בהתאמה. באוניברסיטאות קודמו בעשור האחרון יותר מ 360 חוקרים לדרגת פרופסור מן המניין. מספר הנשים שקודמו לדרגה זו הוא 78, כ 20 אחוזים בלבד. משמעות דרגת הפרופסורה, היא עניין של כבוד והכנסה כספית, אך לא רק, היא מאפשרת להשפיע דרך החברות בסנאט האוניברסיטאות ובוועדות השונות.
פרופ' רבקה כרמי שמונתה לאחרונה (12/2005) לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון, הינה האישה הראשונה שמונתה לתפקיד נשיא אוניברסיטה. הראשונה ובתפקיד רקטור כיהנו רק שתי נשים בלבד, פרופ' עליזה שנהר באוניברסיטת חיפה ופרופ' נילי כהן באוניברסיטת תל אביב
עדיין על אף הנתונים, העמדה הרווחת היא העמדה הליברלית והיא מאחר שאין חוק המונע מנשים לבחור במסלול אקדמי מדעי כלשהו, אין שום מניעה החלה על נשים להתקדם במשרות ולהגיע לעמדה בכירה. על כן אין צורך לפעול באופן אקטיבי לשוויון.
אלו הנתונים לשנת 2006, אז מה נאחל לנשים לשנים הבאות, עשייה, יוזמה ושוויון, מעשי ולא רק הלכתי..
