17 שולחנות פלסטיק עירומים ממלאים את רחבת הביקורים הנושקת לשק"ם בכלא 4, שעודנה ריקה בשעה 10:20 בבוקר. תשעת בני המזל שיזכו להחליף מילה עם אמא, במהלך חצי שעה, מחכים בחדר ההמתנה המשקיף על הרחבה. "מרקו ראה את אמא שלו יותר ממני", מסנן אסיר מפלוגה ב' אשר מאוכלסת באסירים לפני משפט (אל"מים, בשפת הכלא), באסירים עם פוטנציאל בריחה ובאסירים שיושבים בגין עבירות חמורות (הברחת אמל"ח, סחר בסמים, או העברת אינפורמציה מסווגת לידי אויב). בפלוגה יושב גם אל"ם בדרגת סא"ל, הממתין מזה שלוש שנים לגזר דינו בגין סחר בסמים, באמל"ח ומסירת מידע מסווג לחיזבאללה.
מארבעת קירות המתכת המקיפים את הממתינים, ניבטת הכתובת "עד מתי". ארבעת המבקרים הרשאים להגיע אל כלוא יכולים להכניס איתם סיגריות תוצרת הארץ ומזון סגור הרמטית עבורו. השניצל והפירה מהבית, נותרים בגדר זיכרון רחוק. מדריך הכלואים (מד"כ) המכהן כסלקטור המזון בכניסה, פורס את השלל שאסף עד עתה, ובו גם שקית במבה "משופצרת" הנראית תמימה לחלוטין, עד שמגלים את הלאפה הארוזה בנייר אלומיניום ניבטת מתוכה.
ארבעה מבקרים, לבושים במיטב מחלצותיהם, נכנסים בשערי הבסיס.
ארבע שעות מאוחר יותר, החייל, עובד מחלקת המטלות המיוחדות בפלוגה א', יניף אל על כובע אחר כובע, כשיעבוד בפס הייצור של מכבסת הבסיס. "עשרות כובעים ביום", יתגאה מי שנחשב ה"חייל המצטיין" צנחן אשר נתפס שמונה פעמים מעשן בעמדות שמירה, בקורס חובשים בבה"ד 10.
"לקרביים זו נחשבת קייטנה, שכולם שואפים להשתתף בה. מי יתנגד לרבוץ כל היום במועדון, מול טלוויזיה, או לצאת לעבודות שירות?", שואל גולנצ'יק שערק.
מעבר למתחם פלוגה ג', מגלה הווי שונה בתכלית. בתא המעצר, שני טורים של 12 מיטות קומתיים צפופות, מטר לכל היותר מפריד ביניהן, זה כבר לא מזכיר טירונות.
מתחם הטיולים שבצד התא מוביל לעבר סמטה צרה, שבסופה הבניין השכן - האגף. "האגף לא נחשב אמצעי ענישה אלא אמצעי הפרדה", מסביר סמל גבריאל כחלון, רס"פ באגף.
"תרופות, פנינים, דוקרנים מאולתרים, פלאפונים. פעמיים בשבוע אנחנו תופסים כזה דבר", מסביר רס"ן יובל יאמין, מ"פ פלוגה ג', בעניין ההברחות.
"באגף יושבים חיילים שמאיימים להזיק לעצמם, להזיק לסביבתם, או מסרבים לקבל את מרות הכלא כבסיס צבאי, כלומר, ללבוש מדים", מסביר כחלון. עם כניסתו לאגף נלקחים מהחייל שרוכיו וחגורתו, ליתר ביטחון, והוא מגיע לתא המבודד.
קירות מוריקים וחריטות שהותירו דיירי התא הקודמים, מקיפים שמיכת סקביאס שנחה על טריבונת הבטון. האוויר דחוק, והחלון בקיר שאסלה זעירה מותקנת תחתיו לא מאפשר תחלופת חמצן כיוון שהוא חסום. לדברי סמל כחלון, העילה לחסימת החלון נעוצה בכך שחיילי פלוגה ב' השכנה היו נוהגים להעביר דרכו סיגריות לאסירים. קרן שמש לא חודרת הנה, גם לא ציוץ ציפור. העישון באגף אסור.
"אם האגף לא היה מרתיע, לא היה לנו במה לאיים. כשחייל יפחד להגיע לשם, הוא יהיה ממושמע, וזו בדיוק המטרה", מבהירה רב"ט גלאמיד. אך הפחד הגדול נובע לא מהשהייה באגף עצמו, כמו מן העובדה כי שם יצטרך אחד האסירים לשמש שומר על חברו.
מאוחר יותר, חמישה חיילים אחרים מביטים במד"כ המעביר תדריך טרם כניסה לאגף. "גם במקרה שהכלוא מתחיל לעשות שטויות, מוציא גלגל וחותך, אתם חייבים לשמור ולא להירדם", הוא מבהיר נחרצות. "זו האחריות שלכם שחייל לא ישפוך פה דם".
"כל יום אני נתקלת בחייל שמאיים לפגוע בעצמו, ברצינות או שלא. מי שעושה כך נשלח לאגף", מסבירה סגן גילי בקר, מפקדת פלוגה א', שבה משרתים חיילי המשמר. "חייל משמר אחראי שכלוא לא יפגע בעצמו", היא מפרטת את תחום אחריות הכלואים "הקלים" הנשלחים למשמר באגף.
סא"ל נצח רובין, מפקד כלא 4, מסביר כי החיילים הנשלחים לשמור באגף הם האיכותיים ביותר. "חיילי המשמר, ובכלל האוכלוסייה בפלוגה א', הנם חיילים שנשפטו בדין משמעתי. זו אוכלוסייה טובה של חיילים שעברו עבירות קלות ויכולים לשמור על חיילים אחרים. אם יש אירוע בעייתי בין כותלי האגף, תפקידם להסביר לכלואים שהם צריכים להתנהג כמו שצריך, להוות דוגמה ככלואים טובים.
לפי נתוני המשטרה הצבאית, נרשמו בשנת 2005 110 דוחות אירוע בקרב הכלואים, מתוכם 2662 ניסיונות פגיעה או התאבדות. סמל כחלון מעיד כי בשנה וחצי לשהותו באגף אירעו בסביבות ה-40 ניסיונות פגע עצמי (נפ"ע) על-ידי כלואים באגף, ונזכר במקרה שאירע לפני כשלושה חודשים. כלוא שישב בגין סרבנות גיוס וניסיון בריחה מהכלא, השליך את נעלו לעבר נורת הפלורצנט ובאמצעות הזכוכית השבורה חתך את ורידיו.
אצל הכלואים הוותיקים יותר האווירה שופעת חדוות יצירה. "אם בגטו יש פרחים, למה שלנו לא יהיו?" שואל כלוא מחויך, וחושף אוצר גנוז. פרח. חבריו שולפים גם הם פרחים מכיסיהם. המראה גרוטסקי, מרגש באמת. שמונה זוגות ידיים פרוסות לרווחה, אוחזות בפרחים מכל צבעי הקשת. תהליך יצירת הפרח, פשוט, מספרים הכלואים. כל שדרוש הוא פיסת לחם, מעט רוק, ויכולת פיסול נרכשת. משאריות הלחם מהארוחות מפסלים הכלואים ככל שעולה על רוחם. המד"כים מעבירים עטים וטושים צבעוניים, והכלואים צובעים את יצירותיהם. מלבד סינטבון, סבון כביסה שמקבל כלוא בכניסה לבסיס, ובמהרה מפסל בו לב וחורט את שם החברה הממתינה לו בבית, מחלקים הכלואים את הפרחים כמתנות פרידה למד"כים. מעודד לדעת שהמקום הזה מעורר את המוזות.
