אחד היתרונות הבולטים של לימודים גבוהים הוא שהם לא חובה וברוב המקרים, אף אחד לא יושב לכם על הראש לבוא וללמוד ולפעמים זו אפילו חובה לא לבוא.
נושא השיעור משעמם, המרצה כמעט ונרדם בעצמו ובכל מקרה, בעזרת מעט יוזמה והמון חן אישי, זאת מקדימה שמתעדת הכל, תיתן גם לכם לצלם את המחברת בסוף הסמסטר.
אבל באנגליה כנראה חושבים אחרת. באוניברסיטת אוקספורד החל מהשנה הבאה, לא יהיו הברזות. דובר האוניברסיטה מסר כי הסטודנטים יוחתמו לפני תחילת שנת הלימודים על חוזים שבהם יתחייבו להגיע לכל ההרצאות (סטודנטים יוחתמו על חוזים ויתחייבו לחרוש,וואלה חדשות 01/02/06). מטרת החוזים, תחזיקו חזק, היא להגן על מוסדות הלימוד מפני תביעות משפטיות שמגישים סטודנטים, שאינם זוכים לציונים שלהם קיוו.
בישראל זה לא היה קורה. עצם המחשבה על התחייבות שכזו בישראל היתה מעוררת גיחוך אצל הסטודנט הישראלי הממוצע. מה זה פה כיתה א'? היה מזלזל הסטודנט בוגר התכנית המתקדמת להברזות בעירוני ד'. שאני אתחייב? אפילו העתודאי הכי מלבני בכיתה לא מגיע לכל השיעורים.
אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם היו מעלים את הרעיון של אוקספורד באוניברסיטת בן גוריון למשל. סביר להניח שאלפי סטודנטים היו יוצאים להפגנות סוערות בקמפוס. ארגוני הסטודנטים היו מארגנים שביתות המוניות תחת הכותרת "חופש להבריז". תנו ללמוד בבית, היו זועקים הסטודנטים וכל הפוליטיקאים היו עולים לרגל לחתום על העצומה.
ומה לגבי המרצים עצמם? מעניין אם באוקספורד חשבו לחייב גם את המרצים עצמם להגיע להרצאות. אולי בלונדון זה אחרת, אבל בארץ, כמו בארץ, חלק לא מבוטל מהמרצים עצמם עושה טובה שהוא מגיע לשיעור. אני זוכר מרצה אחד, דווקא אחד היותר מעניינים שהיו לי, שהתחיל את הסמסטר בשבוע השלישי, המשיך בחיסור נוסף לקראת פסח וקינח בעוד הברזה אחת לשיעור האחרון. אף אחד מהסטודנטים לא שאל אותו על החיסורים. אחרי הכל, פחות שיעורים אומר פחות חומר למבחן. פחות חומר למבחן משמע פחות לימודים למבחן. ופחות לימודים שווה יותר זמן פנוי.
אמנם גם היום ישנם אי אילו מרצים שבדיקת הנוכחות בשיעור היא נר לרגלם. קבלו זאת בהבנה. זו דרכם להראות כמה הם שמחים שהגעתם לשיעור כדי לנקר מולם במשך שעתיים במקום להירדם בכיף במיטה. המקפידים מביניהם, יעבירו רשימת נוכחות ויבקשו להוסיף את מספר תעודת הזהות, תאריך הלידה, דואר אלקטרוני וארבע ספרות אחרונות של כרטיס האשראי. אה כן, ולחתום ליד. ולמרות זאת, מדובר בזן מאוד מיוחד של מרצים, על סף הכחדה. רוב המרצים לא בודקים שמות בשיעור. מי שבאמת צריך את השיעורים וצמא לידע, מגיע. מי שלא, נשאר בבית.
לאלה שעדיין לא לומדים באוקספורד אבל בכל זאת נאלצים לשמוע את שמם מעוות על ידי המרצה מדי שיעור ולאלה מכם שעדיין צריכים להכין את הארנק כשרשימת הנוכחות מתקרבת, להלן ארבע עצות שיכינו אתכם להתמודדות עם אותם מרצים קפדנים. כך תראו נוכחות מלאה, במינימום מאמץ:
1.השיטה הבדוקה ביותר. מתאימה רק לשיעורים בהם מועברת רשימת נוכחות והמרצה לא מזהה אתכם באופן אישי. בשיעור הראשון, נסו לזהות סטודנט אחד או שניים שבשבילם לפספס שיעור זה כמעט פשע. טפחו אותם בהפסקה וציידו אותם בכל הפרטים המזהים הדרושים. ביום השיעור הזכירו להם ב-SMS כמה טוב יהיה היום שלכם אם יואילו בטובם לחתום במקומכם.
2.אם האפשרות הקודמת לא רלוונטית, כנראה שבכל זאת תיאלצו להגיע לכיתה. במידה והמרצה בודק נוכחות בתחילת השיעור, הגיעו בתחילת השיעור. תוכלו לבוא להתרשם ולהתחפף אחרי חצי שעה. סביר להניח שלאחר פעמיים שלוש כאלה, המרצה כבר יזהה אתכם. מצד שני, יש מרצים שזה לא באמת ישנה להם.
3.אם מדובר בכיתה קטנה, והמרצה מזהה אתכם אפילו בשם, יהיה קשה להיעדר מהשיעורים. עם זאת אפשר למזער נזקים על ידי כך שתגיעו לחצי שעה האחרונה בשיעור ותתנצלו במבוכה על האיחור. הכרות קרובה עם המרצה תקל עוד יותר על המהלך.
4.האפשרות הקיצונית ביותר- אם לחלק זה עבד במבחן התיאוריה, זה בטח יעבוד גם פה. תוכלו למנות כל חבר, חברה לעבודה או סתם סטודנט אחר שמחפש תעסוקה בשעות הפנאי לסטודנט מחליף במקומכם. כל עוד מדובר במרצה שלא מכיר אתכם אישית, הרי שכל אחד יוכל למלא את מקומכם, כל עוד החומר יהיה אצלכם בסוף השנה לקראת המבחן. רק תדאגו לבחור מישהו אמין לתפקיד. ולא, דודה ברטה לא תתאים לתפקיד. נדיר למצוא סבתא מטופחת בת 66 עם מבטא רומני כבד בקורס שיטות מחקר איכותניות לפסיכולוגיה. אפילו באוקספורד זה לא היה עובר.
