בחור קנייתי בעניבה צבעונית עומד על תלולית האבנים בקצה הימני של ערימת ההריסות. במבט מלא חשש הוא מלווה את המחלצים הישראלים, חובשי הקסדות הצהובות, שנדחקים למחילה בעקבות עדותו. עד לפני כמה דקות היה זה הוא בתוכה, שומע את קולות הלכודים ויודע שכל תזוזה שלו עלולה להפיל עליהם אבנים ולסתום את פתח האוויר היחיד שלהם.
היד שמבצבצת לבסוף מבין ההריסות היא ידו של אותו כלוא יחיד. זרועו לבנה ומאובקת ואצבעותיו מחפשות אחיזה אנושית, שמתקבלת בדמות העירוי שמחדיר לו במהירות רופא מיחידת החילוץ הארצית. קהל מחלצים מתאסף סביב ומלמעלה מציצים דיירי הבית הסמוך, כולם נרגשים מהדמות האנושית הקטנה שנמשית בזהירות מתוך הר האבנים העצום. בדומה להמון הנושא על כתפיו מנצח אולימפי, כך נישא הניצול על אלונקה בידי הצוות הרפואי של פיקוד העורף והפרמדיקים הקנייתים, אשר מפלסים את דרכם בהתגודדות.
הפעם זה אמיתי
רק שעתיים קודם לכן נחתו בקניה חברי משלחת החילוץ, לאחר טיסה לילית של חמש שעות. שלושה מטוסים של חיל האוויר המריאו מהבסיס בלוד בארבע לפנות בוקר, גדושים בציוד, במחלצים, באנשי רפואה ובמאבטחים. אפילו הכלבים של "עוקץ" מצאו עצמם פתאום בדרך לקניה. בערב הטיסה אמור היה להתקיים בכלל מסע כומתה של קורס מש"קי החילוץ של פיקוד העורף. "ידעתי שמרפי יבוא לבקר אותנו, הזהרתי את כל הקצינים", צוחק מפקד בה"ד 16, אל"ם שלום בן אריה. "כשחוזרים ארצה אני מעלה את מרפי לדרגת סגן-אלוף".במקום צעידה לילית במצדה, מצאו עצמם המחלצים לוחצים בצמר גפן על זרוע חשופה שזה עתה הוזרקו לה חיסונים. לפחות הם חסכו לעצמם את פק"ל הזריקות ההכרחי לטיול של אחרי הצבא.
"קיבלתי את ההנחיה ישירות ממשרד החוץ, להוציא משלחת, ונתתי הוראה להיערך להמראה תוך ארבע שעות, למרות שהתקן שלנו הוא 12. הנחתי שגם אם תבוטל היציאה, כפי שקרה באירוע הצונאמי, זה יהיה עבורנו אימון טוב", סיפר מפקד פיקוד העורף, האלוף יצחק (ג'רי) גרשון.
ההתארגנות טרם היציאה אכן הייתה מהולה בחשש שמא דבר לא יצא לפועל, במיוחד בקרב אלו שהוקפצו בפעם הקודמת לסייע לנפגעי הצונאמי וחזרו כלעומת שבאו. רק כשניתקו גלגלי הבואינג 707 מאדמת לוד, יכולים היו למודי הניסיון להיות בטוחים ביציאת המשלחת.
אין תמונה
טוב שבאתם
עם ההגעה לקניה אף אחד לא בזבז זמן. קנייתים, שבדרך כלל רגילים לקרנפים מסוג אחר, פרקו במרץ את הציוד ממטוסי ה"קרנף" הישראליים, בעוד חברי המשלחת הובלו באוטובוסים למקום האירוע והחלו במשימת החילוץ. הרחוב שבו קרס הבניין, באזור מסחרי ועני למדי של ניירובי, היה מלא אבק. המבנה קרס בשעת צהריים, עת היו מרוכזים רוב הפועלים בחדר האוכל שבמרתף. חמש קומות נפלו עליהם. מבט חטוף בבניין הסמוך, הזהה לזה שהתרסק, מאפשר גם להבין מדוע. מאוחר יותר, בפגישה של נשיא קניה עם מפקד פיקוד העורף, יצהיר הנשיא על כוונותיו לרכוש ציוד "כמו של הישראלים". עזרי חילוץ נוספים שהיוו אטרקציה חיה במיוחד היו כלבי הגישוש. כל נביחה ורחרוח בסדקים הצרים שבתוך ההריסות זיכו את ג'קי, צ'לו, ויקטור והודיני בדקות של תהילה.
הכלבים של "עוקץ" נקראים לחפש ניצולים גם במקום שבו לא מורשה פינוי ההריסות. זהו קטע מן הבניין אשר מזדקר אלכסונית בצורה מתריסה כנגד כוח המשיכה ושעם הזמן יקבל את כינוי החיבה "האנדרטה" (או בקנייתית - "אחרג'וק"). מיקומו, נוגע בהריסות מחד ובבניין שעוד עומד על תילו מאידך, בעייתי, ולכן כל תזוזה שלו עלולה לגרום לקריסת המבנה הסמוך.
סימנים אנושיים נוספים קשה למצוא בהמולה אפופת אבק הבטון. קולותיהם של אותם שלושה לכודים משעות הבוקר נשמעים כבר עמומים יותר, "כאילו הם נרדמים", מספר הבחור בעניבה הצבעונית למחלץ הישראלי שמחפש דרך להגיע אליהם. הוא מנסה לזחול פנימה, אלא שהשכבה העליונה מתחילה לקרוס ועליו לצאת בידיים ריקות. כבר הצילו לפני כמה שעות מחלץ שנפל לתוך ההריסות, אף אחד לא רוצה לחזור על התסריט הזה שנית. "צריך לדעת להתמודד גם עם מצבים כאלו, שבהם אי-אפשר להציל מישהו למרות שנורא רוצים, או שפתאום אתה רואה גופות במצבים שונים", אומרת אחת ממש"קיות החילוץ. "בטאבה יכולנו לראות את הנברשות והשטיחים, סימני חיים של ממש, שהפכו את הניגוד בין שלמות והרס לחריף יותר. כאן כל האזור נראה קצת כמו אתר הרס".
את שיחתם קוטע ברנש מקומי בסוודר אדום, שמתהלך כסהרורי ומקל גולף בידו. "חבר שלי בבית החולים והוא קיבל אס-אם-אס ריק ממישהו שעבד אתו וכלוא מתחת להריסות", הוא מצהיר בפני מי שרק מוכן לשמוע. במהרה הופך הסיפור לשיחת היום ועובר שינויים קוסמטיים בדרך, עד שמגיע לגרסה של שיחות חוזרות ונשנות או הודעת "בבקשה, עזרו לי". קצין האוכלוסייה של המשלחת, רס"ן אלברטו אלבלנסי, ומפקד הרפואה הפיקודי, אל"ם ירון בר דיין, ביקרו בבית-החולים אך לא מצאו את בעל הסלולרי המדובר.
זהו אינו המקרה היחיד של אי-ודאות בנוגע לקבורים תחת ההריסות. "הם לא מאורגנים ואין להם רשימה מסודרת. אלו פועלים להשכרה שבאים כשיש עבודה ויכולים לעבור מאתר בנייה אחד למשנהו מבלי לדווח על כך לאף אחד, מה גם שהם לא מכירים זה את זה", מסביר רס"ן אלבלנסי, שעליו הוטלה המשימה לברר כמה ואילו אנשים נשאר עוד לחלץ. "בארץ דיברו אתנו על 200 נעדרים, המספר ירד ל-40 ול-30 וכרגע הוא עומד על 13", הוא מוסיף.
הביקור של נציגי פיקוד העורף בבית-החולים הקנייתי לא נועד רק לאיסוף "מודיעין אוכלוסייה". 92 פצועים פונו אליו, סדר גודל בלתי רגיל עבור מקום כה לא מתוקצב, כך שגם פה על הניסיון הישראלי להיכנס לתמונה. לדברי אל"ם בר דיין, אחת הבעיות של מנהל בית-החולים הייתה להתמודד עם התקשורת שצבאה על מיטות הפצועים. "הצענו לו לשכן את כל העיתונאים בחדר אחד, לתת להם לשתות ולאכול שיהיו מבסוטים, וכך להשיג לעצמו שקט. הוא היה כל-כך מרוצה מהעצה, הוא לא הבין איך הוא לא חשב על זה קודם", משתף המר"פ מחוויות בית-החולים.
הצלת חיים והצלת תדמית
הסיוע הישראלי שהגיע לא החליף את עבודת הכפיים המקומית. שורות של מתנדבים וחיילים קנייתים חרוצים מפנים פסולת באופן ידני מהאתר ללא הפסק. כמו בפרסומת למים מינרלים הם מעבירים בלוקים בשרשרת, ואת מפלי המים ברקע מחליפים מפלים של חול ופירורי בטון. דיסק מתכת פועל ללא הפסק ומנסר חתיכות בניין. גיצים מנתקים חתיכות ברזל זו מזו ושרשרת כבדה של מנוף מתנדנדת מעל הקסדות הצהובות והראשים המבריקים מזיעה. "למה הם היו חייבים להיות במרתף כשהכל קרה, הם לא יכלו לעשות איזו מסיבת גג?", מתמרמר רועי, מש"ק חילוץ מבה"ד 16. העבודה נעשית מונוטונית, ולאט-לאט מתמוססות התקוות למצוא עוד אנשים חיים מתחת להריסות. גם העורבים שמגיעים להפגין נוכחות מעל האתר לא גורמים למחלצים העייפים להרגיש מלאי חיים במיוחד. אפילו ההשערה שיתגלו ניצולים בחדר האוכל מתבדה כאשר בלילה האחרון מגיעות החפירות למרתף ולא נראה שיש שם משהו מלבד עוד אבנים.
ב-11 בבוקר שלמחרת, נגמרת באופן רשמי עבודת החילוץ של המשלחת. לקול צלילי תזמורת ובטקס רשמי נוסח קניה, מועברת האחריות על האתר מהצבא הישראלי לצבא הקנייתי.
מאחוריהם, מלבד זרי הפרחים בשלל צבעים שהונחו אחר כבוד על ההריסות, שרוע בין שאריות הבניין שלט חבוט. על השלט, שרק לפני ימים ספורים עמד בחזית הבניין, מנוסחת הצעה מפתה לעוברי האורח. "נותרו עוד כמה חדרים פנויים למכירה, הירשמו עכשיו".
