יום שישי בצהרים אני מוצאת עצמי מיבבת באמצע פארק, ואם לא אמרתם "אווווו" סימן שאתם צעירים שלא יודעים מה משמעות פגישות בפארק. אבל לא נורא, לכן אני פה כדי להאיר את עיניכם.
מהיום אל תהיו תמימים: כשהמניאק יקבע איתך בפארק, תדעי שהוא לא ארגן לך פיקניק מפנק אלא טיול לגיהינום שסופו בכי מר - תום עידן הזוגיות.
אחרי שנה של אושר, מצאתי את עצמי מול הילד שלי שומעת נאום פרידה. באותה שנייה משאית דרסה אותי, הרגשתי שאני לפני קריסת מערכות, אלוהים, בגיל כזה צעיר? למה? מה עשיתי? זה בגלל שלא תרמתי להומלס בלי הרגל ליד הקניון? למה אתה שובר לי את הלב? איפה יגאל שילון? למה אתם לא צועקים פספוסים? אימא? אבא? איפה אתם עכשיו שאני מרגישה שהעולם חרב מעלי?
הוא שתק. לא הסכים שאני אגע בו, אחבק אותו, ביקשתי ממנו שידבר איתי, שיהיה לרגע הוא, אך בשניות הוא נהפך זר, כאילו שד נכנס בו.
'אל תתחנני אליו!' לוחש לי השטן מכתף אחת, 'תאחזי באושר, אל תשחררי אותו' לוחש המלאך, 'את אוהבת אותו?' שואל אותי אלוהים. די! מה יש לכם? מאיפה באתם? לכו ממני! השאירו אותי עם הילד שלי, עוד שנייה הוא יגיד לכם שהוא צחק. תראו איך הוא אומר, נכון טולי? טולי?!
רק כשהוא התרחק-הבנתי כמה לא התכוונתי כשאמרתי "אולי עדיף פרידה...?". הלו? סתם אמרתי את זה, אני סתם ילדה קטנה, לא הבנתי מה משמעות המילה. שמישהו יריץ את הסרט אחורה, התחרטתי, זאת אומרת לא הבנתי. סדרן! תוציא את כולם מהאולם! טולי בוא נעצור את הסרט הזה, מה קורה לנו? איך מערכת היחסים שלנו נכשלה? אני אשתנה, אני אקטוף את השמיים, אני אכתוב על זה טור ואנחנו נקרא אותו ונצחק. זה יהיה מאיחורנו. מאמי??
"שלא תחשבי שאני לא אוהב אותך, אני אוהב אותך, אני אעשה בשבילך הכול, אבל דיי אני לא יכול יותר, את לא יכולה להבין", "אני יכולה טולי! זוכר שפעם לא יכולתי לנסוע על אופניים בלי גלגלי עזר? ותראה אותי היום אתה לא גאה בי?" הוא שתק.
בין כל הדמעות והבכי גם מעצמי הספקתי להתאכזב. אני? עם כל הערכה עצמית שלי, עם כל אותן אידיאולוגיות על פיהן חייתי, נשברת?
במידה מסוימת זה כמו לפגוש את המוות, (לא אני לא מעודדות פה מעשי התאבדות-להירגע ולרדת מאדן החלון). זה דומה, כי בשבילך הבן אדם מת, את נפרדת ממנו ותוך כמה ימים הוא יוצא מחייך, נעלם כאילו לא היה.
בינינו, זה הכול משחק תפקידים, בגלל היותי ה"חלשה" אני זאת שהבנתי מה משמעות המילה 'פרידה' והוא לרגע חשב שפרידה זה כמו ללכת לחופשה בלי האישה.
למזלנו מישהו עצר את הסרט, טולי הבין שאין שנייה לי וכנראה שהצלחתי להאיר את ענייו. חזרתי לנשום. דרך אגב אלוהים-לא באמת התכוונתי שהבטחתי להניח תפילין כל בוקר, זה היה רק ברגע של חולשה, סבבה?
אומנם זה לא היה קל, אבל יש בפרידות סוג של תקווה מאתגרת, מסע עצמי של הוכחה. בכל אופן עכשיו אני משתדלת לשוב לתלם, בינתיים השמש עוד זורחת ולצערנו רוני סופרסטאר עדיין בראש המצעדים...
אז מה אני אגיד לכם? בסוף הילד התעשת ואנחנו חזרנו לחיי הזוגיות. אז מה התבאסתם שאני לא רווקה?
