זה לא בגלל שהוא מצא את חברה שלו שוכבת עם הגנן או עובדת כנערת ליווי להשלמת הכנסה. למרבה הפלא אפשר לומר שהיחסים ביניהם מצוינים (יש דבר כזה) למעט דבר אחד שמעיב קצת: הבחורה לא נמצאת כאן. לא, היא לא וירטואלית ואנחנו לא סוטים שיוצרים לעצמנו מערכות יחסים דמיונות. היא נמצאת פשוט מחוץ לגבולות הארץ, בחו"ל.
כן כן המתוקה הזו החליטה לפני חצי שנה שהקריירה שלה חשובה יותר מהכל והתעופפה לסין לא בעקבות האהבה אלא בעקבות הבוס שקידם אותה. אמנם מדובר בעבודה לשנה ולפני שהיא עשתה את המהלך היא התייעצה עם חברי שאפילו עודד אותה. אם הוא היה חושב על זה לא אחרי סקס סוער ביניהם ולא תחת המניפולציות הנשיות שלה אולי לא הייתי יושב איתו היום בבר חשוך ומגרד את שאריות הדיכאון שלו מהרצפה המלוכלכת.
שתי הציפורים האוהבות החליטו שהאהבה מנצחת ולאהבה אין מרחק ובלה בלה בלה. וששנה עוברת כמו חלום (רק שאצלו זה חלום בלהות) וחוץ מזה שסין לא כזו רחוקה (עלק) והם תמיד יוכלו להיפגש באמצע הדרך כשהגעגועים יתגברו. אני כמובן הייתי סקפטי ואמרתי לעצמי שזה לא יחזיק מעמד. עם כל הכבוד היא עדיין לא אינגריד ברגמן והוא אפילו לא מגיע לקרסוליו של המפרי בוגרט והמשפט we will always have paris נשמע קצת יותר רומנטי מאשר we will always have china. ואין מה לעשות הרומנטיקה של אז אינה הרומנטיקה של היום ופעם אמונים היה יותר מאיזה גוש כמו היום.
אני מאד מצטער אבל אני פרקטי. יחסים בשלט רחוק עובדים רק בסרטים וזה במידה שהשלט בטלוויזיה עוד עובד. שנה לא בדיוק עוברת והמנגינה לא בדיוק נשארת והסיכוי הוא גדול שבסוף נגיד שלום שלום ולא להתראות בשום חלום. למה אני צריך לעשות ביד שנה בגלל שאתן מחליטות לכן להתעופף לאיזה קריירה או איזה טיול חלומות שלא עשיתן אחרי הצבא. ומה עם הצרכים והחלומות שלי.
ומי ערב לכך שהיא לא תכיר לה איזה אירופאי או אמריקאי או אפגני אי שם בעולם או שאני אכיר איזו ישראלית ממוצא תימני שתפתח אותי לעולם החילבה והקובנה. אז נכון שאין ערובה לכלום גם ביחסים נורמלים באותו תחום טריטוריאלי אבל עדיין כשהיא כאן יש לי שליטה עליה (או לפחות אני חושב ככה).
יחסים מעבר לאוקיאנוס נועדו לכישלון גם כשאהבה היא גדולה. יחסים צריך לטפח ולשמר כל יום כל שעה ודרך טלפון,מסנג'ר או smsזה לא עובד. אהבה נועדה להיות מוחשית ולא אלקטרונית ולכבוש יצרים כדי להתראות פעם בחודשיים זה הדבר הכי לא בריא ותשאלו את המה שמו לשכם שיסכים איתי מאד.
גם כשהיחסים מושתתים על אמון הדדי חזק הצד שנשאר בארץ תמיד יתהה מה קורה מעבר לאוקייאנוס ואם אכן הצד השני נמצא כרגע בישיבת עבודה או בישיבה סוערת עם גברבר באיזה פאב שווה. אנחנו בני אדם ולא איזה אל מהמיתולוגיה היוונית ויש לנו רגשות של קנאה ושל רכושנות וכשאתה לא יודע מה קורה אצל הצד השני הדמיון יכול לקחת אותך למקומות שאפילו לא חשבת עליהם.ותאמין לי הדרך מכאן לגהה מאד קצרה ו- one way ticket to the blue הופך ל- one way ticket to hell.
בקיצור, אין כמו קל"ב וזה לא חייב להיות הקריה. אפילו אינגריד והמפרי נפרדו בסוף בגלל קזבלנקה. .............
