לכאורה, אין מדובר בידיעה יוצאת דופן. בסיסים צבאיים פזורים בכל פינה ולו הנידחת ביותר, מהר דב עד אילת; משטחי הארץ שרגל אזרח לא דרכה שם ועד לב האוכלוסייה. אלא שהמחנה המדובר לא דומה כלל וכלל לאלו שאנחנו רגילים להגיע אליהם במהלך שירותנו הצבאי.
בטירונות ובקורסים השונים מסבירים לחניכים את החשיבות שבחיל החינוך וברבנות הצבאית. בצבאות העולם, אומרים שם, החילות היחידים שיש להם זכות קיום הם אלו שלוחמים ועוזריהם. חינוך? צבא? האם הקשר הוא באמת כל-כך ברור? צה"ל, שמתיימר להוות דוגמה לעמים במוסריותו ומכונה לא אחת בפי קברניטיו "הצבא המוסרי בעולם", המציא לו חיל שאין תפקידו בניין הכוח, אלא בניין הרוח.
כמו חיל החינוך, גם הרבנות הצבאית לא קיימת במשפחת העמים. רעיון המדינה היהודית הביא את הצבא לבנות את שני החילות הללו שיש בהם הרבה מן המשותף בעיקר בתחום הרוח. זהו גם המיוחד שבבסיס החדש שהוקם השבוע לפני 40 שנה. כל חייל היה זכאי להגיע לימי עיון בסמוך למועדי הלוח היהודי, וללמוד את מורשתו הן בקריאת טקסטים יהודיים ולימוד ההיסטוריה היהודית, והן בהשתתפות בסימפוזיונים מיוחדים.
