אם נכנס קצת להיסטוריה המאוד לא מדויקת של הקולנוע, הרי שאפשר להגיד שהוא נמצא איתנו קצת יותר מ- 100 שנים, בערך משנת 1895. כן כן, בערך מאז שסבתא הגיחה לאוויר העולם.
הקולנוע, כחלק מהאומנות, מספק את הצורך האנושי ביצירת עולמות מקבילים, מדומים לעולם הריאלי. הקולנוע שאנחנו הכרנו בשנים האחרונות, הולך ונעלם, וכמו שהוא קם בזכות הקהל, כך הוא נופל בזכותו, ממש כמו שמעון פרס. מי מאיתנו לא זוכר את הסרט הראשון שהוא ראה בקולנוע? כולנו הרי אהבנו, את המסך העצום, את הסאונד האימתני ואת החגיגיות של "לצאת" לסרט, לאכול פופקורן עם החברים ובדרך הביתה לנסות על כולם את התרגילים של ואן דאם. אבל, מאז אותם ימים תמימים ונעימים, עברו הרבה בייטים בפס הרחב של כולנו והקולנוע הגיע למצבו כיום.
ומה המצב כיום? ובכן, טוב ששאלתם. המצב כיום הוא כזה, שכמות האנשים המבקרים בקולנועים בארץ ירדה בכ- 45% לעומת התקופה המקבילה מלפני כ- 5 שנים. בתי קולנוע "קטנים" בפריפריות נסגרים בזה אחר זה. הקולנוע של נצרת עילית (גלובוס) נסגר אשתקד ו"רב-חן" בעפולה עתיד להסגר בחודש הקרוב ועל-ידי כך להשאיר את העמק והצפון לחסדי העיר חיפה וכרמיאל.
מסקר קצר שערכתי לקראת הכתבה, על הסיבות לכך שאנשים ממאנים להגיע לבתי הקולנוע, ניתן בבירור לראות, כי הסיבה העיקרית היא מחירי הכרטיסים והמזון בבתי הקולנוע, עד כדי כך, שבילוי זוגי בקולנוע עובר את ה 100 שקלים. הסיבה השנייה היא כמובן האינטרנט. מי מאיתנו לא מוריד כל סרט חדש עוד לפני שהוא יוצא בכלל לאקרנים. מסך המחשב מחליף את מסך הקולנוע, המיטה את כורסאות האולם והפופקורן למיקרוגל את זה המקורי.
השאלה הגדולה במלחמה הזאת היא מי בעצם מפסיד? חברות הסרטים שמפסידות את כספי הצופים אל מול עידן "הקולנוע הביתי" או אולי אלה הצופים שמפסידים את החוויה הקולנועית במלוא עוצמתה. מה שבטוח, במלחמה הזאת אין מנצחים. והאמת, כמו שעיניי העצומות לרווחה רואות את המצב, אנחנו הצופים מפסידים עוד יותר.
ה"חרם" הלא מאורגן והלא מיודע בכלל של צופי הקולנוע על האולמות בסופו של דבר פוגע בהכנסות האולפנים ובכך מוריד את תקציב הסרטים, שאנחנו דואגים להוריד מהאינטרנט. אז נכון שבשביל להוציא סרט טוב, לא חייבים תקציבי ענק ותקציב ענק בהחלט לא מבטיח סרט טוב (אחרת לך תסביר את טיטאניק). אבל בכל זאת משהו פה חסר וכמו קבוצת כדורגל, כך גם הקולנוע צריך צופים בשביל להתקיים והצופים האלה הם אנחנו.
לא, אין לי שום פרמיות ממכירת כרטיסי קולנוע וגם לא טובות הנאה (תניח את ה DVD פה בצד, תודה), אני פשוט מתגעגע לאותם ימים שהיינו רואים סרטי קולנוע! בקולנוע!. ועכשיו, אחרי קריאה נרגשת שכזאת, אני בטוח שכל אחד מכם יראה עוד השבוע, סרט קולנוע! בבית! ותאמינו לי, לסרט הזה אפילו שפילברג לא יכול לכתוב סוף טוב.
הכתבה באדיבות ידיעות עמק יזרעאל, עיתון אגודת הסטודנטים, מכללת עמק יזרעאל
