מטבענו, אנחנו צרכני תרבות. כל אחד והתרבות המיוחדת שהוא גדל עליה. אולי זאת הסיבה להערצת זמרים למיניהם וסוגיהם. אם יש דבר משותף לחילונים, לדתיים, ולשאר גווניה היפים של הקשת התרבותית הישראלית, הוא ההתלהבות הבלתי- נלאית מכוכבי תרבות.
אמנם לא כל חסיד ממאה-שערים יהפוך את הראל מויאל לאדמו"ר, בדיוק כמו שבלייני הפאבים התל-אביביים לא ימתינו בשקיקה להגעתו ארצה של כוכב הזמר החסידי, אברהם פריד. אך אלו כמו אלו אוהבים להעריץ. די אם ניזכר בפרומו האדיר שנעשה עם הגעתה של מדונה כדי להבין את העניין.
הצבא, ראוי להודות, לא פוסח על צריכת התרבות. מלבד תרומתו לתרבות הישראלית באמצעות הלהקות השונות, תאטרון צה"ל ותזמורת צה"ל, צבאנו משתבח גם בערבי תרבות למיניהם שהוא מארגן לחייליו. פעם מביאים סטנדאפיסט ופעם זמר כזה או אחר. לפני שלושים שנה הגיעה הזמרת דלידה להופעה מול אולם מלא חיילים, ולקול תשואת החיילים הגישה הזמרת קטעים נבחרים מהרפרטואר שלה.
ומי הייתה המאושרת ביותר? כתב "במחנה" דאז מספר: "מאושרת מכל הייתה אותו ערב החיילת שזכתה לנשיקה מצלצלת מן האמנית, לאחר שהגישה לה זר פרחים, תשורת צה"ל".
