תודו שאתם אפילו לא בכיוון של זיהוי החייל הזה שנראה כאילו הוא נח אחרי שכבש את הכותל במלחמת ששת הימים. תודו גם שיש בו איזה סקס אפיל למרות שאת התואר "מלך היופי" הוא לא קיבל וכנראה כבר לא יקבל. אבל בכל זאת יש משהו שעושה את זה בו גם אז ובמיוחד היום. האם זו הציניות המרירה או הקול המונוטוני ואולי זה ההומור היבש אך המצחיק.
נו, יש לכם מושג? מדובר בפרשנינו המדיני לענייני מדינאים ופוליטיקאים שלא עושים כלום בשביל המדינה. רוזן ,44, התגייס עוד לפני מלחמת לבנון שרת ככתב צבאי בעיתון המחנה וגם לאחר שירות הסדיר. בגיל 22 הוא סיקר את מלחמת לבנון. את ראשית נסיונו המעשי בתחום התקשורת רכש בעת שירותו בצה"ל, כששימש כתב העיתון הצבאי "במחנה". כשהחל את חייו האזרחיים החל לשמש כעורך חדשות בעתון מעריב. בשנת 1987 קיבל את תפקיד הפרשן הצבאי של העיתון. כעבור חמש שנים, בשנת 1993, פרש מהתפקיד. עם הקמתו של ערוץ 2 עבר לחברת החדשות של הערוץ
כאשר הוקם ערוץ 10 בשנת 2002 התפטר רוזן מתפקידו ועבר אליו, מה שהיה נראה בעיני אישים בתחום מהתקשורת בהתחלה צעד תמוה לאור מעמדו הבכיר בערוץ 2 ואי הבהירות שלוותה בקשר לערוץ החדש. בערוץ 10 החל לשמש כפרשן המדיני וכמגיש תוכנית התחקירים "זה הזמן".
במקביל לתפקידיו העיתונאיים והפרשניים בערוצי הטלוויזיה, מגיש בתשע השנים האחרונות (מאז 1997), מדי יום שישי בבוקר, יחד עם עמיתו דני סידס את התוכנית הסטירית "גומרים הולכים" ברדיו ת"א.
