אברהם הציץ אלינו מבין קרעיה של פרה שחוטה, מאיר ישב על גבעה בגובה 300 מטר ובנה וואדי בעומק עשרה מטר, יעקב זימזם בעיניים חצי עצומות פרקי חזנות ולוי לא הרים אלינו כמעט את העיניים מעל זוג מכנסיים אותם הטליא בזריזות. ארבעה תפקידים נדירים בהחלט בצה"ל, אבל כמו שאמר פעם אברהם - הצבא צועד על קיבתו" .
מליקת פרה, הפשטת העור, הסרת רגליים. נשמע מזוויע? יכול להיות. אין עוררין על כך שבסופו של דבר, מישהו חייב להכין את מה שהחיילים תאבים לאכול. ואכן, לפני ארבעה עשורים נוסף תקפיד חדש בצה"ל -קצב צבאי, או אם תרצו - קצבצ"ב.
השבוע לפני 40 שנה יצא כתב "במחנה" בנימין לנדאו לבדוק מהם המקצועות יוצאי הדופן בצה"ל. לאחר שלנדאו העלה בחכתו שוחט, הוא דילג לבקו"ם, לברר אצל חייל החובה שמשמש גם כחייט, מתי יוכל לשלוח את מדיו לתיקון קל. ברבנות הצבאית, נפגש הכתב עם החזן הצבאי, רק כדי לדעת שהוא לא סובל את החיפושיות.
בסיום מסעו המפרך, הגיע לנדאו לכייר היחיד בצה"ל, סמל מאיר. להירגע חברים. אל תמהרו להזמין כיורי שיש. מדובר בכיורי פוטוגרפיה על שולחן חול. את הכיורים המיוחדים, מסביר לנו מאיר, מכינים לפני יציאה למבצעים בכדי לראות דגם מושלם של השטח. אז מה, המיונים לקצב וכייר צבאיים כבר החלו?
