לערן (שם בדוי) דווקא היו יחסים טובים עם מפקדו, קצין בכיר המשרת במשולש הברזל (קריה-תל השומר-צריפין). אף שהשירות שלו לא היה מהמרתקים, ולא פעם ולא פעמיים העביר ימים ארוכים במשחקי סוליטר סוערים, הרי שעם המפקד שלו הוא הסתדר היטב.
כשהוריו של ערן, נהג בוס, שהו מחוץ לבית בסופי שבוע, מפקדו נהג להזמין אותו לארוחת שבת בביתו. כשערן נתבקש לעשות בעבור מפקדו סידורים אישיים, זה לא ממש הפריע לו. באחד הימים, הסידורים האישיים הפכו ל"סינג'ורים" אישיים, וערן חש שהוא הופך מעוזר של המפקד, לפראייר שלו. המפקד ביקש ממנו להסיע את אשתו לירושלים. ערן לא היסס, נעתר לבקשה, והסיע את האישה לבירה דרך כביש מספר 1 העמוס. כששב ללשכה, מעט עצבני לאחר בקשתו של הקצין, הוא התבקש לחזור על עקבותיו. אשת הקצין שכחה את כרטיס האשראי בבית. מפקדו של ערן ביקש ממנו לנסוע לביתו, לקחת את כרטיס האשראי, ולהסיע אותו לאישה שמחכה לו בירושלים. אף שערן הבין שהגבול בין נהג שמסיע את המפקד ומסייע לו במשימות צבאיות, לבין נהג שמופעל על-ידי מפקדו לטובת צרכיו וצרכי משפחתו, נחצה לכאורה כבר מזמן, הוא ביצע את ה"משימה".
איפה עובר הגבול בין בקשות לגיטימיות מנהג בוס שמטרתן לסייע למפקד לתמרן בתוך לוח הזמנים העמוס שלו, לבין בקשות אישיות ומשפחתיות למיניהן? האם קיים בנושא הזה תחום אפור שמשאיר שיקול דעת למפקדים? האם בקרב כל הקצינים הבכירים קיים צורך בנהג בוס שילווה אותם באופן צמוד?
נוח יותר
אף שאינם זוכים לפרסום יתר, קשה למצוא נהגי בוס בעלי רצון להיחשף. נהגים שטוב להם ולמדו להסתדר עם הבוס, מעדיפים לשמור על פרופיל נמוך ולשמור על המצב הקיים, גם אם קורה שהמפקד מבקש מהם בקשות לא סבירות. נהגים שרע להם, מפחדים לדבר על ה"משימות הצבאיות" שהם מבצעים מתוך חשש שאחרי שיחלקו עם הקוראים את סדר יומם, השירות יכול להיות אפילו רע יותר. לאחר מסע שכנועים, הסכימו מספר נהגים לספר על שגרת יומם. חלקם ביקשו להישאר בעילום שם. "אני אוסף את המפקד שלי מהבית בשמונה ואנחנו מגיעים לתל-השומר בשמונה וחצי", מספר נהג בוס מתל השומר. "אם יש דיונים בבסיס כל היום, אני מטפל באוטו, מנקה, ועוזר לפקידות בלשכה. אם יש דיונים מאוחרים מחוץ לבסיס, אני נשאר עם המפקד. אם לא, אני הולך בחמש וחצי הביתה. אני לא עושה סידורים אישיים".
למשמע האפשרות שיותיר את המפקד שלו לבדו, הוא מעווה את פרצופו. "לדעתי הוא צריך נהג. יש ימים שהוא מתרוצץ בין תל השומר, הקריה והשלישות ברמת גן. אם הוא היה נוהג עייף בין הבסיסים, זה גם היה מסוכן, וגם משאיר פחות זמן לעבוד. אני אוהב לנהוג, וכשהוא יושב באוטו כשאני נוהג הוא יכול לעבוד תוך כדי הנסיעה".
סמל אלירן, נהגו של מפקד בסיס תל השומר (קצין בדרגת רב-סרן), מספר על חוויותיו. "אני מסיע את המפקד מהבית לבסיס ובחזרה. בדרך כלל השעות הן משש וחצי בבוקר עד שש בערב. במהלך היום אני מסיע אותו לדיונים ובזמן הזה הוא מדבר בטלפון ומתעסק בניירת. בשאר הזמן אני עושה מטלות של היחידה. סידורים אישיים הוא לא יבקש ממני. אם אני צריך, אין לי בעיה לצאת לחופש. הוא יצליח להסתדר רק עם נהג יחידה".
"יש נהגים שקמים בחמש בבוקר", מספר נהג בוס אחר. "אני הכרתי נהג שבכל יום ראשון היה קם בארבע לפנות בבוקר. במהלך היום יש סידורים. אתה שוטף את האוטו, מתדלק, מביא את הכביסה של המפקד. לפעמים הוא לא מספיק לאכול לפני דיון, אז אתה מביא לו אוכל. זה תלוי במפקד. אם אתם מסתדרים אתה תיהנה, ואם המפקד לא נותן לך לנשום, ויש מפקדים כאלה, אז אתה תסבול".
המודל האמריקאי
כשהרמטכ"ל, רא"ל דני חלוץ, נכנס לתפקידו, הוא נגע בנושא נהגי הבוס בין שורת הנושאים שהעלה לסדר היום. כחלק מהשיח על יעילות ומיצוי נכון של משאבי האנוש, הוא דיבר על הבזבוז שבהעסקת נהגי בוס בשירות קבע. חלוץ בעצמו נעזר בשירותו של נהג בשירות חובה. ספק אם בנושא יעילות כוח האדם, נושא נהגי הבוס זכה לטיפול מתאים. מספר הנהגים עדיין עומד על ארבע ספרות, סא"לים עורפיים רבים מחזיקים נהג צמוד, וחלק מהקצינים הבכירים נעזרים בשירותיהם של שני נהגים. בחברות האזרחיות הגדולות, רק בקרב הבכירים שבבכירים נהוג להיעזר בנהגים צמודים. לא כל סמנכ"ל נהנה מהזכות המיוחדת הזו. בצה"ל, גם עכשיו, בתקופה של קיצוצים נרחבים בתקציב הביטחון והתייעלות בצבא כולו, אף אחד לא שואל בצורה ברורה - האם כל הקצונה הבכירה בצה"ל זקוקה לנהג צמוד?
"יש מפקדים שיכולים להסתדר בלי נהג, זה תלוי בתפקיד", מסביר נהג בוס ותיק. "כשהייתי עם המפקד בקריה הוא יכול היה להסתדר עם נהג יחידה. כשהייתי נהג של מפקד בשטח היינו יוצאים לנסיעות רציניות בחמש בבוקר והוא היה חייב נהג. במקרים שמפקדים מתרוצצים בשטח בין בסיסים, אין ברירה".
אל"ם אהרון חליוה, מפקד חטמ"ר אפרים, ולשעבר מפקד חטיבת מילואים של הצנחנים, חושב שתפקיד נהג הבוס הוא בגדר חובה. "אני יכול לדבר על עצמי. זמן העבודה שלי יקר ואני ישן מעט מאוד. אני טרוד בעשרות דברים. כמו שהטלפון הנייד הופך שעה אבודה לשעת עבודה, כך גם כל שעה שבה אני לא נוהג הופכת לשעת עבודה.
"לגבי הטענה שבחברות אזרחיות לא מעסיקים נהגים, זה לא מדויק. הרבה חברות אזרחיות מתחילות להעסיק נהגים. הן מבינות שזה מפנה זמן יקר למנהלים שלהם. יכול להיות שיש תפקידים שלא חייבים בהם נהג צמוד, אבל עדיין צריך שיהיה מי שיעשה את כל הטיפולים של הרכב".
"בשטח זה בלתי נמנע", טוען אל"ם רועי, רמ"ח תו"ל במז"י ומח"ט מילואים. "אתה עובד שעות רבות ומגיע לרמת עייפות מאוד גבוהה. הצורך בנהג בוס הוא מובהק כי המפקד פשוט לא מסוגל לבצע את התפקיד שלו ולנהוג בעצמו. במטה זה תלוי בתפקיד, ואני לא יודע להגיד מי צריך ומי לא. יכול להיות שמי שגר במרכז ומשרת בקריה לא צריך נהג, ושיש מי שהצורך שלו בנהג צמוד הוא לא מובהק, למרות שקצינים רבים שמשרתים במרכז מסתובבים המון ונוסעים בשטח בין בסיסים. צריך לבדוק כל מקרה לגופו".
אל"ם גיל, רמ"ט אוגדה בפיקוד המרכז, לא בטוח שנהג צמוד הוא צורך מובהק. "חבר שלי היה בעברו מח"ט והיום הוא עובד ברפא"ל. הוא מספר לי כמה קשה עובדים שם, ושרק למנכ"ל יש אוטו. לא צריך לשפוט האם קצין צריך נהג לפי הדרגה שלו. לא כל קצין בדרגות הגבוהות צריך נהג צמוד. צריך לבדוק כל מקרה לגופו. אם אתה ביחידה קרבית, או שאתה בתפקיד שדורש ממך הרבה נסיעות, אז ברור שאתה צריך נהג. אני מוצא את עצמי המון זמן על הכביש בשעות שהן לא שעות, ויש פה עניין בטיחותי. חוץ מזה, בזמן הנסיעה אני יכול לעבוד".
לא מרגיש פראייר
הקשר בין המפקד לנהג שלו הוא טוטלי. הנהג מצוי בקשר בלתי אמצעי עם קצין בכיר, כך שמהמשוואה כמעט שנעלמים הרס"ר, השליש, הקצין הזוטר ומש"קית הת"ש. הגורמים שכל חייל בא איתם בקשר הופכים לבלתי רלוונטיים. קשר טוב עם המפקד מבטיח שלום בית עם הרס"ר, ואם יש צורך, הוא פותח לרווחה את הדלתות של שאר הגורמים. הקצין הבכיר מכתיב את שעות הפעילות של הנהג, את אופי המשימות שלו, והוא אחראי לתנאי השירות שלו באופן מוחלט. הקרבה הזאת יוצרת קרקע שיש בה פוטנציאל להפעלת הנהג לנסיעות שאינן לצרכים צבאיים. כיצד יכול נהג לסרב לבקשות פרטיות של הבוס שלו, אם הוא זה שקובע את כל הכללים של עולמו? בשם הפקודות? השאלה שנשאלת היא האם קיים בכלל תחום אפור, או שאולי הגבולות ברורים."יש מפקדים", מסביר הנהג יורי קנבסקי, "שבזמן הדיונים מבקשים מהנהגים שלהם לעשות בעבורם טובות אישיות, כמו לקחת את הילדים שלהם לכל מיני מקומות. המפקד שלי הולך לפי הספר. למרות שאנחנו מסתדרים טוב, הוא לא מבקש ממני שום דבר אישי. לדעתי, הטובות זה חלק מההווי של התפקיד. הנהג רואה את המפקד יותר מאשתו, יותר מכולם. מן הסתם הוא יתחיל לעשות לו טובות. המפקד שלי הוא כמו סרגל, אבל אצל הרבה מפקדים אני רואה שהנהגים מתערבבים איתם בחיים והופכים ממש לחברים שלהם. אני חושב שזה ממש בסדר. אם אתה גם ככה נרקב באוטו כל היום, אז למה לא לעזור לו?"
"יש גם סידורים אישיים, וכולם מסכימים כי אין ברירה", מעיד נהג אחר. "אתה לא מרגיש פראייר. יש פה אינטרס משותף. אותי מלא פעמים שלחו לסידורים בבנק, או להביא שווארמה, ועוד הרבה דברים. זה דברים שלא חייבים לעשות, אבל כל הנהגים עושים אותם. אני עושה את הסידורים בכיף ואני יודע שהמפקד שלי יהיה אתי אחר-כך בסדר. זה ישתלם לי כשאני ארצה חופשות, או כשיהיו לי בקשות מיוחדות. יש נהגי בוס שלא מסתדרים עם המפקד שלהם, אבל עדיין עושים את כל הסידורים האישיים, כי הם מפחדים שהמפקד יתנכל להם".
אל"ם גיל לעומתו, חושב שתלוי באיזו בקשה מדובר. "האישה שלי לא נותנת לי להפעיל את הנהגים לשום דבר אישי. אם אני עמוס עד הראש ואני צריך לעזור לאשתי לקחת את הילדים, ואני מבקש מהנהג לעזור לי, זה לא דבר פסול בעיניי, כל עוד אני תקוע. לשלוח אותו לסופר או לבנק זה כבר פסול. צריך להפעיל שיקול דעת ולשמור על גבולות".
אל"ם רועי בכלל מתרעם על עצם הדיון. "אין פה תחום אפור ואין פה עניין של גבול. כל נסיעה שהיא משימה צבאית היא בתחום התפקיד. אסור בשום פנים ואופן להפעיל נהג למשימה שלא קשורה לעשייה הצבאית. לא לקחת את הילדים מהגן ולא נעליים. זה חד וחלק. ברגע שאתה מתחיל עם התחום האפור, אתה לא יודע איפה זה נגמר.
