איזה נוף מהבסיסים שבהם שירתת אהבת במיוחד?
"ללא ספק - הנוף של עזה. הנגב המערבי הוא אחד המקומות היפים במדינת ישראל, יש פה ים והמון נופים ואתרים היסטוריים, מי שבא לפה לטייל יכול ליהנות מאוד. אנחנו לא באנו לטייל פה, אמנם, אבל אנחנו נהנים על הדרך. אני לא נקשר לבזנ"טים, למחנות, לדברים דוממים - הדברים שהכי אתגעגע אליהם, ללא ספק, יהיו החטיבה, הלוחמים, המג"דים. אנשים".
איזו חוויה תיקח אתך מההתנתקות?
"לראות את תושבי אלי סיני ונצרים, אנשים שעבדנו איתם ביומיום, יוצאים מהבתים שלהם בוכים. אלה אנשים שעבדנו איתם והגנו עליהם, זה לא איזה כוח פינוי שבא מבחוץ רק בשביל המשימה המסוימת הזו. לתושבים היו הרבה שירים, אבל לאחד מהם התחברתי במיוחד - 'תהא השעה הזאת שעת רחמים'. זה באמת שיר חזק מאוד, והמשכתי לזמזם אותו גם שבועות אחרי שהושלם הפינוי".
איזה משפט מלווה אותך לאורך השירות?
"אני ועוד כמה חברים שלי, קצינים, נוהגים לשלוח אחד לשני ציטוטים יומיים בדואר האלקטרוני. למשל - "כמה חבל שכל היודעים איך למשול במדינה עסוקים בנהיגת מוניות ובעשיית תספורות" של ז'ורז' ברסאנס, או "הדרך המהירה ביותר לנצח מלחמה היא להפסיד בה", של ג'ורג' אורוול. אבל המשפט שמלווה אותי תמיד הוא "איזהו חכם - הרואה את הנולד". אני טוען שבנאדם צריך להסתכל תמיד 30 מהלכים קדימה".
מתי לאחרונה התלוננו במשפחה שאתה לא מבלה איתם מספיק?
"רק אתמול... התקופה האחרונה הביאה אותי לבלות הרבה זמן בבסיס, גם ארבע שבתות אם צריך, ולמשפחה קשה. זה לא יום, זה לא לילה, לא שבתות, לא חגים. לא כל אחד זוכה לשרת בצבא בתקופה כל-כך היסטורית, אבל צריך גם ללכת לחיק המשפחה, לחזק את התא המשפחתי. המשפחה שלי לא יודעת מה זה אבא בבית כבר שמונה שנים ברציפות".
מה היעד הבא?
"החלום שלי הוא להיות מפקד חטיבה. אני יוצא עכשיו ללימודי תואר שני, ובעזרת השם, בשנה הבאה החלום שלי יתגשם".
